חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי. |
כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
הצטרפות לסטטיסטיקה
אין לי משהו חדש לספר, רק את מה שקרה:
אתמול, ערב יום כיפור, יצאתי כמו כל בני עירי אל הרחובות. בסופו של דבר, הגעתי אל הטיילת והצטרפתי למכרים שלי מביה"ס הקודם. בשלב מסוים, אני וידידה ישבנו על המדרכה ולפנינו עברה חבורה גדולה של ילדים קטנים, בערך בכיתה ז'. היא התחילה לצעוק "איזה קטנים!", והם הקניטו אותה. הערתי לה על כך, ולפתע הם הסתובבו והתקרבו אליי. לא ראיתי בהם איום - וזה עלה לי בבעיטה בפנים. אומנם הם היו קטנים ממני בכמה שנים, אבל כשישבתי הגעתי לגובה המותניים שלהם. לא הגבתי. הם התרחקו, וללא כל סיבה נראית לעין חזרו שוב. ברגע זה כל שאר האנשים מסביבי הבינו שצריך להרגיע אותם והתגודדו סביבי, אבל אחד מהם הצליח להתקרב כדי לתת לי בעיטה נוספת בפנים. הפעם התחיל לרדת שם דם והעין שלי התנפחה, אז הילדים התנערו קצת. "אחי, מצטערים. בעיית עצבים" אחד מהם אמר לי, "אבל אתה צריך להבין שגם קטנים הם גדולים". הם הסתובבו והלכו, והשאירו אותי עם פנס בעין וחתך בלחי שמאל בערב יום הכיפורים.
אני בסדר, חוץ מגאווה פגועה במקצת. יצאתי ישו והפנתי את הלחי השנייה. לא ראיתי צורך להגיב, ואולי בגלל זה אני לא נראה מי-יודע-מה הבוקר. מה שמפריע לי יותר זאת הקלות הבלתי נסבלת של הפעלת-הכוח. הילד ההוא שנתן לי בעיטה בפרצוף לא ראה בכך עניין גדול. מצפונו היה נקי כאשר מיד רץ להצטער לאחר שהתחלתי לדמם: יש לו 'בעיית עצבים'. הוא מתעצבן בקלות, אז הדבר הראשון שהוא בוחר לעשות זה לתת לאדם יושב שלא עשה שום מהלך לעברו - בעיטה בפנים, אפילו שתיים. אם הם לא רואים בבעיטה בפנים עניין גדול, אז על אגרופים כבר אין מה לדבר, ואני מניח שיידרש משהו הרבה יותר גדול כדי באמת לרגש אותם - גם לא סכין, אולי אקדח. מה אנחנו מתפלאים אח"כ שגבר רעול פנים נכנס לתוך מועדון נוער ויורה בילדים חסרי-הגנה?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
