חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי. |
כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
שבירת מערך הציפיות
התברר לי היום שאח שלי יודע עליי. יודע עליי לפחות ממצעד הגאווה, ביוני האחרון. מישהו מביה"ס שלו ראה אותי שם וסיפר לו. נתעלם מזה שאני סיפרתי לו עוד בכיתה ח', אבל הוא פשוט לא הסכים לקבל את זה והדחיק את זה לחלוטין מאז - מזה נתעלם. אח שלי ידע עליי במהלך אוגוסט, ולא ראה לנכון לרמוז, לא ראה לנכון לשאול מה שלומי או איך אני מסתדר. כן, הוא לא ידע שמכר שלי נמצא בבי"ח, אבל הוא בטח תיאר לעצמו שיש לי איזה קשר לכל מה שקורה, מה גם שאמרתי שאני הולך לעצרת בשד' רוטשילד ובכיכר רבין. אנ תוהה אם הוא לא רצה לדבר על זה כי הנושא מרתיע אותו, או שאולי לא באמת אכפת לו מספיק. ככה זה במשפחה הזאת, כל אחד מנסה להסתדר לבדו, בלי לחשוב על השני. בגלל זה אנחנו נראים ככה.
אבל בכל זאת, אני מוצא זמן להרהר גם בדברים אחרים. בימים האחרונים אני מרשה לעצמי לשקוע באשליות בנוגע לבחור אחד שהצטרף לביה"ס שלי השנה, במגמת מחול. די ברור שהוא בקטע, גם יופי לא חסר וכולם אומרים שהוא חמוד אמיתי. לא היה לי חבר מאז ההוא הראשון, לפני שנתיים וקצת. חשבתי שהתגברתי עליו לחלוטין, שיצאתי בסדר, אבל אני תוהה עד כמה. בשנה שעברה, היו ימים שכמעט בכיתי על המיטה שלי מרוב בדידות ומרוב רצון לקשר. בסוף הבנתי שאם אני לא מאושר לבד, אף אחד לא יהפוך אותי לכזה. אבל רק בימים האחרונים אני מבין שאולי לא סתם נשארתי לבד כל הזמן הזה, אולי זה אני שמפחד מקשר ומאינטימיות. הדבר הראשון שאני מדבר עליו במידה ונושא השיחה מתנווט לכיוון מערכות יחסים - זה הפרידה, דווקא. אני תמיד זה ששואל "ומה יקרה אם תיפרדו?", ואולי יש לכך סיבה. מעניין אותי לראות אם יקרה משהו, דווקא כי אפשר להגיד שהכל לטובתנו. אנסה לא לסיים את הפוסט הזה בשאלה הלא-נעימה שאני תמיד שואל.
החלטתי לפרוש מצרפתית, לחלוטין. לשיעורים בביה"ס אני כבר לא נכנס, אבל עכשיו אני גם לא ממשיך את השיעורים עם דודתי. אין לי זמן לזה, וזה לא בראש סדר העדיפויות שלי. אם היא ואמא לא היו רוקחות את התוכנית המבריקה של שנה שעברה, הייתי יכול להיכנס לחלק מהשיעורים בביה"ס ולעשות את הבגרות יחד עם כולם, אולי עם קצת עזרה מדודה שלי. במקום זה, שנה שעברה חרשתי כמו מטורף כדי לסיים גם את היחידות של כיתה י"א, ולא רק את זו של י', ועכשיו אני נאלץ לקחת הפסקה של שנה. אני לא יודע אם אני אחזור לצרפתית בכיתה י"ב, כנראה שכן - אבל זה יהיה הרבה יותר קשה. כשאמרתי את זה לאמא, ראיתי שהיא מאוכזבת ושהיא רוצה לריב איתי ולצעוק עליי שאני משקיע יותר מדי במוזיקה. אבל היא לא עשתה את זה, ואולי גם זו התקדמות. בכל אופן, החלטתי שאין סיבה שאתן לה לקבוע את חיי מעבר למידה מסוימת. אם היא לא מבינה לבד, אבהיר לה לבדי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
