כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
ירושלים
תמיד אהבתי את ירושלים. אולי כאיש המישור, ההרים נראו לי מושכים תמיד. יש פה קור אחר, ואוויר אחר. כמאמר השיר, האורנים נוכחים כאן יותר; הקור משתלט עלייך מהנשימה הראשונה. הוא חודר עמוק פנימה, דרך קנה הנשימה, ואתה מרגיש את הלחיים מאדימות ואת כל הגוף נרעד בנעימות.
למרות שזה אמור להיות החופש שלי, אני הולך לישון בחצות ומתעורר בסביבות שבע, מתארגן במהירות והולך לארוחת בוקר. כולם אומרים לי, "נו, מה חשבת? מחנה תזמורת". אני לא מתעצבן, יש סיפוק אדיר בחזרות כאן. הנגנים נבחרו בפינצטה, ומאוד ברור מהצליל הראשון שכולם עבדו על התפקידים שלהם. הלו"ז מאוד לחוץ כי יש לנו כמה ימים להכין כמה יצירות, שתזמורות נוער רגילות היו יכולות לעבוד עליהן גם חצי שנה. מה שבאמת משמח אותי אלו האנשים פה: הרבה מביה"ס, וגם לא, אבל הרוב המוחלט פה הוא כזה שאפשר לדבר איתו ולצחוק איתו. אולי אשמע אליטיסטי, אבל בני-נוער כאלו נעשים יותר ויותר קשים למציאה. אפילו אני - למרות הערצתי הברורה לליידי גאגא - לא מסוגל לדבר עליה שעתיים, וכבר פגשתי אנשים שכן. בכל אופן, אני מרוצה שבאתי לפה.
ה- 31 לדצמבר מתקרב ובא, ואיתו התאריך האחרון להגשת חיבורים לתוכנית "עמיתי ברונפמן", תוכנית העוסקת בלימודי יהדות אליה אני מעוניין להתקבל. היכן הילד שלא טס לאיטליה בגלל שמירת הכשרות? היכן הילד שהצליח להגיע לדף הראשי בגלל כעסו על אדם דתי שהציע לו לשים תפילין באמצע נסיעה ברכבת? לפתע אני מנהל דיאלוג עם הדת והלאום שלי, ומגיע למסקנות מפתיעות. הנה החיבור הראשון שכתבתי, על היהדות שלי:
היהדות שלי היא תרבות: התרבות של הוריי, סביי והוריהם לפניהם. המשפחה שלי
הגיעה מבריה"מ לשעבר, ובגלל אילוצי המשטר לא יכלה לשמור על מצוות היהדות.
משפחתי לא שמרה כשרות, כמעט ולא חגגה חגים יהודיים – ואם כן, בצורה מינימאלית
ביותר – וכמובן שלא הלכה לבית הכנסת. בכל זאת, הוריי הגדירו את עצמם והוגדרו
ע"י הסביבה כיהודים לכל דבר ועניין. זאת משום שהם היו חלק מהתרבות היהודית
ברוסיה הקומוניסטית, תרבות שלאו דווקא קידשה מצוות, אלא פולקלור עשיר של סיפורים,
ביטויים, מקומות ובדיחות. מטבע הדברים, זוהי היהדות שקיבלתי בירושה. גם אני לא שומר
מצוות, החגים היהודיים אצלנו בבית מתבטאים כולם בארוחה משפחתית בנאלית ביותר
וחסרת-ייחוד חג, ואני זוכר כל פעם ופעם בה ביקרתי בבית-הכנסת, בגלל שהיו כה מעט.
אך, כמו הוריי, אני מגדיר את עצמי כיהודי ומוגדר כיהודי ע"י הסביבה. מדוע?
משום שכמוהם, גם אני חלק מתרבות כוללת יהודית, השואבת את קיומה מהתנ"ך,
התלמוד, המשנה והספרות היהודית הגלותית לאורך הדורות, אך משלבת אותם עם אלמנטים
שונים מכל התרבויות עימן נפגשה לאורך השנים. אינני מרגיש צורך לשמור שבת, ללכת
לבית כנסת או לצום ביום-כיפור – אבל לעולם לא אשבע ממאכלים יהודיים, לעד אבכה
משירי-עם ידיים או מחזנות, לנצח אצחק מהבדיחות הרבות על יידישע-מאמעס או רבנים
מופקרים. כל אלו מאפיינים את החיים היהודיים בגולה ב- 200 השנים האחרונות, ואני
תוצר של כל השנים האלו. לכן, כשעולה שאלת הגיור בשיחות משפחתיות מפעם לפעם, אימי תמיד
מפגינה אדישות. "הרי מה זה יועיל?", היא תמיד שואלת "המתגיירים אף
פעם לא ידעו מה זה גפילטע פיש או איך הייתה אודסה בשיא גדולתה. הם לעולם לא יצחקו
עד דמעות מבדיחות רבנים. שיתגיירו – אבל יהודיים אמיתיים הם כבר לא יהיו".
אני דווקא חושב שאפשר להתגייר, ואפשר להצטרף לעם ולתרבות היהודיים. גם אברהם אבינו
נולד כאברם עובד-האלילים. אבל ברור שהתודעה שלי עוצבה בסביבה שונה קצת מהסביבה
הנפוצה במרחב הישראלי: זו הרואה את עצמה כיהודייה למופת תוך כדי אכילת בייקון
מטוגן לארוחת בוקר שבת. "
מוזר לי לשוב ולעדכן, אפשר לראות לבטח. שחכתי את האומנות העדינה של הובלת קו מחשבה אחד לאורך פוסט שלם. אצטרך להתמיד כדי להחזיר זאת. עד אז, סיפקתי כמה הגיגים לשם הסמליות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
