חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי. |
כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
מחשבות על צבא
את רוב חיי ביליתי בפחד מהצבא. זה היה בעיקר בגלל המקלחות המשותפות. בכיתה ח', אחרי היציאה מהארון, נוסף לפחד מן המקלחות גם הפחד מהאנשים. כשאמרו לי שאת הטירונות עושים עם זרים במקום רחוק מהבית - לא ידעתי איך להגיב. לא היה לי תפקיד מועדף; לא הנחתי שאלך ליחידה לקרבית, אך גם לא תיארתי את עצמי בתור פקיד בקרייה. הצבא היה תמיד משהו של אחרי תיכון, ובשביל מישהו בחטיבת הביניים, דברים שנמצאים אחרי התיכון לא כל כך ברורים מאליו.
והנה, אני בכיתה י"א. השנה יצאתי לגדנ"ע לאחר התלבטויות רבות ונהנתי מכל רגע. אני מחוץ לארון בביה"ס, ולמרות זאת לאף אחד לא הייתה בעיה להתקלח איתי או לישון איתי באוהל. הצוות שלי היה משגע והמפקדת, מרגע ששברה מרחק ביום האחרון, הייתה מקסימה. חזרתי מהגדנ"ע משוכנע שהמקום שלי בסיירת מטכ"ל. אחרי שבוע נרגעתי, אבל אם היה משהו שהגדנ"ע עשה לי, זה בהחלט הסרת הפחד מהיחידות הקרביות. אך, בכל זאת ישנה בעיה: על הפחד מהמקלחות התגברתי, על הפחד מהמרחק מן הבית, מהזרים - התגברתי; מה לעשות שבכיתה ז' התחלתי לנגן על טוּבָּה, בכיתה ט' התחלתי ללמוד במגמת מוזיקה ואני רוצה ללמוד מוזיקה גם באוניברסיטה? בואו ואגלה לכם סוד: אם לא אתאמן כל יום באופן מסודר, במשך שלוש שנים - אני יכול להגיד לחלום שלי (והוא: להתפרנס ממוזיקה) 'שלום'.
האם למדינה שלי יש את הזכות להרוס לי את החלום? אני חושב שלטוב ולרע, הצבא הוא החוויה המעצבת של החברה הישראלית. בעיקרון, כולם היו אמורים לעשות צבא. כשאני מדבר עם מישהי או מישהו בגילאי 21, השאלה "מתי השתחררת?" היא לגיטימית וכמעט וודאית. לדעתי, זה הופך את החברה הישראלית לחברה מיליטנטית יותר ויותר; ובכל זאת - זאת החברה בה אני חייתי כל חיי, ואני רוצה להיות חלק ממנה. האם בשביל שייכות חברתית רחבה אני צריך להקריב את חלומי? מעבר לכך, אני מודע למדיניות הצבא ולא מסכים עם מעשים מסוימים ופעולות מסוימות שהצבא ביצע. האם למדינה שלי יש את הזכות להכריח אותי להקריב את עקרונותיי ואמונותיי? זאת, כמובן, במידה ואגיע ליחידות קרביות.
בשביל אנשים כמוני, הצבא מציע מעמד 'מוזיקאי מצטיין' ושירות בתזמורת צה"ל. ברור, שיש יותר מועמדים מתקנים. את השנים האחרונות - בישראל, מתחילים להכין בחורים לגיוס בסביבות כיתה ט' - ביליתי באשליה מתוקה שאגיע לתזמורת למרות שהפרופיל שלי קרבי. המד"נית הנחמדה של ביה"ס אמרה שקבלה לתזמורת מבטלת שיבוצים אחרים; שגם אם אני כשיר בשביל יחידה קרבית - במידה והתקבלתי לתזמורת צה"ל, אשרת בתזמורת. ממש בשבועיים האחרונים, אני שומע יותר ויותר מחברים בצבא שלא כך הדבר. שצריך להוריד פרופיל - והרבה - כדי לקבל ולו סיכוי להתקבל לתזמורת. הנה: שמתי את הקלפים על השולחן. האם עכשיו עליי לשקר לצבא כדי לשמור על החלום שלי? תמיד הייתי נגד צביעות, התכוונתי תמיד להגיד את כל האמת גם אם היא תזיק לי בלשכת הגיוס. מה אעשה עכשיו? מעבר לכך, האם רק זה שאני לומד מוזיקה מעניק לי את הפריבילגיה לבחור לאן להתגייס? במידה ולא אצליח להיכנס לתזמורת או לקבל סטאטוס של 'מוזיקאי מצטיין' - האם עליי להשתמט משירות? במידה ואשתמט - האם מישהו יוכל להגיד לי שעשיתי משהו לא בסדר?
כל אלו הן רק חלק מהמחשבות והשאלות שעלו לי בזמן שקראתי את הפוסט הזה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
