Меркнет слабый свет свечи...
Бродит мрак унылый...
И тоска сжимает грудь
С непонятной силой...

На печальные глаза
Тихо сон нисходит...
И с прошедшим в этом миг
Речь душа заводит.

Истомилася она
Горестью глубокой.
Появись же, хоть во сне,
О, мой друг далекий!

אורו החלש של הנר לו מחוויר...

בחוץ משוטט חושך קודר...

משקלו של העצב על חזי מאדיר,

מוחץ את גופי, וכוחו – בלי הסבר...

 

החלום יורד בשקט על עיניים עצובות...

נשמתי, ברגע זה, לוחשת לעבר.

היא כבר התעייפה לה מעצב כה עמוק.

הופע, אף בחלום – הו, ידיד יקר!