היה זה לפני חופש ראש השנה כאשר נכנסו לכיתתנו- באמצע שיעור הבעה- שתי משצי"ות ואמרו שהן צריכות מתנדבים להצגת גיחה-השל"ח שלנו. הרמתי את היד. הן אמרו שהצגת הבסיס תהיה "כיפה אדומה" אך אפשר יהיה להוסיף כמה דמויות שבא לנו, בלבד שיהיה עד כמה שמצחיק ומשוגע שאפשר להיות. לא התחרטתי, אפילו לרגע...

בחזרת השירה האחרונה, יום חמישי ה- 14.9.06- החלטתי לנסות את הרעיונותיי על כמה מהילדות בגילי. הם אהבו את זה נורא, ואז החלטתי לכתוב תסריט קצר...

היום הוטחו בפניי עלבונות בגלל שכתבתי אותו. "זה אסור, יא חוצפן אחד! היינו אמורים לבנות את זה יחד! סתם הרסת!"

זה מה שקורה כשאתה לוקח יוזמה...

ידך שוחררה, מאזיקי הכעס.

הרי-

שליטה עצמית,

מעולם לא הייתה הנקודה החזקה שלך.

שוחררה ידך, מאזיקי הכעס-

בגופה של חברתך הטובה.

חבטה היד בפניי,

ודממה...

קונטי.