אין כוח יותר לאח הזה, להורים האלו. הוא כל הזמן ממציא דברים יותר ויותר משוגעים לעשות, והם יותר ויותר מתקפלים. "אנחנו לא נוכל לעשות כלום," הם אומרים "אם נתחיל לאסור לו דברים, הוא ימצא דרכים לעקוף אותנו. הוא צריך להבין לבד". בא לי לרצוח אותם כשאני שומע את המשפט הזה. בחופש הגדול לא היה רגע אחד שבו לא נשמעה מוזיקה בבית שלנו, הוא התאמן כל הזמן, בכל רגע פנוי. המורה שלו התכוונה לשלוח אותו לקרן שרת, לשלב א' של בגרות, "צריך להתכונן" הוא היה אומר כשהייתי מבקש ממנו חצי שעה של שקט. היום, הוא בקושי מתאמן חצי שעה בשבוע, הוא לא לוקח את הכלי לידיים, כשהוא מנגן זה תחת כפייה וזיופים. כל היום נשמעת אצלנו מוזיקה... מוזיקת רוק, מטאל, תועבה- לא מוזיקה, זה מה שזה. בושה וחרפה. וההורים האלו, ההורים האלו... אולי תקראו לי אידיוט, אבל לפעמים מזדמן לי לראות את התוכנית של ד"ר פיל בערוץ 3. התארחה אצלו משפחה עם סיפור מעניין: הילד הוא אלכוהוסיט בן 17 וד"ר פיל הראה להורים עד כמה שהם היו וותרנים, שהם חיו בהכחשה ושהם היו צריכים להיות יותר קשוחים ולשלוח אותו למרכז גמילה מלפני הרבה-הרבה זמן. כמוהם כמונו: אמא שלי יודעת שאח שלי מעשן (היא אפילו תפסה אותו בשירותים), היא יודעת שהחברים שלו מדרדרים אותו, היא יודעת בדיוק מה הבעיה. ובכל זאת: "הוא צריך להבין לבד". במקום להילחם, היא מוותרת. תנסי ככל יכולתך, זה מה שאני חושב, ומתי שלא תצליחי תהיה לך הזכות להגיד "הוא צריך להבין לבד". ומה את עושה עכשיו? עוזרת לו? מה את עשית לו מתי שתפסת אותו עם סיגריה? נעלת אותו בחדר? צעקת? דיברת איתו במשך 5 דקות במסדרון, בשקט, מלמלה נאום קטן בנוסח "הכנס-שם-כאן" על זה שזה יפגע לו בחיים, וזהו. אני רוצה לראות קצת צעקות, קצת כעס, קצת עונש. את יודעת מה הוא אומר לי כשאת לא שומעת? "אתה יודע שאמא לא יכולה לעשות לי כלום", "אתה חושב שאכפת לי מאמא?"- הוא נראה לך בדרך להארה כלשהי? ביום רביעי, כשהמורה להיסטוריה התקשרה בערב ואמרה שהוא הפריע, את צרחת בקולי קולות- פחדתי שהשכנים ידפקו לבדוק מה קורה. "אתה לא תלך לשום מסיבה אם זה תלוי בי," אמרת "ולא משנה אם חיכית לזה חודש או שנה". אני קפצתי משמחה מאחורי דלת חדרי המוגפת, חשבתי שסופסוף הוא עבר את הקו האדום והוא יקבל עונש ויחזור להיות כמו שהוא היה פעם. אבל לא, את התקפלת. הוא בכה לאבא, וזהו. סתומה, אינפנטילית, חלשה- זה מה שאת. איפה הסמכות האמהית? אם ד"ר פיל היה רואה אותך הוא היה אומר לך בדיוק אותו דבר. את רואה אותו מתדרדר אבל מחליטה שזה שלב שיעבור לו. בסוף הוא יסתבך בצרות אמיתיות וייספר לנערים צעירים בסיכון עד כמה רע זה להגיע לכלא- הוא יזכר בך ובסמכות שלך. בסוף הוא יהפוך ליצור כמו החברים שלו מההיכל, אלו שלימדו אותו לשתות ולעשן. "תלמד בבי"ס," הם אומרים לו "תלמד בבי"ס, כדי שלא תגיע לפוזיציה שלנו", והוא- לא מקשיב. אבל את עיוורת. "שיבין לבד".

קונטי.