תמונת מצב ריאליסטית.

קונטי, ח', אזור השרון. תמיד אהב תשומת לב, תמיד קיבל שבחים ממורותיו. פתח בלוג בכיתה ו', בכיתה ז' התחיל ללמוד טוּבה. בסוף אותה שנה הסתבך בפרשייה ענקית בקשר לבלוג שלו בגלל שכתב שם דברים נוראים על המורות שלו. מאז, המורות מתייחסות אליו כאל סוג ב'. הוא תמיד היה סנוב, והוא תמיד הרביץ אם אמרו לו "הומו" או "רוסי מסריח".  אם הוא היה מסתבך בצרות, הוא היה קצת מסלף את האמת וזה היה מציג את אמא שלו כמטומטמת שלא יודעת על מה היא מדברת. הוא פוחד שאולי הוא עושה את זה בכוונה. אחרי חצי שנה למידה על טוּבה הוא מצטער שלא התחיל זאת מוקדם יותר, ואולי מוקדם כגיל 5 על כינור. הוא אפילו שכנע את הוריו לממן לו כמה שיעורי כינור, אך ראה שהוא לא ישיג כלום, ופרש אחרי 4 שיעורים מתוך כבר לכינור ולמוזיקה. אך בזמן שיעוריו הוא סבל הרצאות ארוכות ממוריו על כך שזהו מעשה פזיז ביותר. אמא שלו עדיין זוכרת לו את זה.

דלת מסתובבת גדולה (מה היה קורה לו הייתי מתחיל בגיל יותר מוקדם, לא פותח בלוג ולא שולט בעצמי)

קונטי, ח', אזור השרון. תמיד אהב תשומת לב, תמיד קיבל שבחים ממוריו. למרות שניסו לשכנע אותו לעשות את זה, הוא מעולם לא פתח בלוג. כשהציעו לו להצטרף לכיתת מוזיקה בכיתה ז' סירב, כי חשב שמספיק לו הצ'לו שהוא לומד מכיתה ג'. הוא הוכיח את עצמו בלימודיו (חוץ מהבעה וספרות) ומאז המורות מתייחסות אליו כאל מלך. הוא אף פעם לא הרביץ, ואם מישהו קילל או דחף אותו הוא תמיד הלך למורה – מה שרק עזר למוניטין שלו. הוא גם אהב להלשין על אחרים בסתר, אך פעם אחת מישהו גילה זאת ואפו עוד מדמם לפעמים מהמכות. הוא מנהל מערכת יחסים מוצלחת עם הוריו, אחיו ומשפחתו, ולפעמים קורץ לכיוון הבנות...

דלת מסתובבת קטנה (מה היה קורה לו לא הייתי פותח בלוג - באופן מורחב)

הייתי נכשל בהבעה, בספרות, הייתי מרביץ לכל העולם ואחותו על כל דבר קטן עד עכשיו, המורות היו מתייחסות אליי כסוג ת' כי אני פשוט עליתי להן על העצבים, העתיד שלי היה מחוסל, לא הייתי מצליח במוזיקה ובחיים בכלל כמו שאני מצליח כיום ולא הייתי פוגש את האנשים שעשו אותי אני.

למי שלא הבין.

אני לא מתחרט לרגע על זה שפתחתי בלוג (למרות שהסתבכתי בצרות בגללו), ולהפך – לדעתי הוא זה שהפך אותי למי שאני היום. בין אם זה בשיפור כתיבה, בין אם זה תרפיה פסיכולוגית, ובין אם זה האנשים הטובים שיש כאן. אחרי מחשבה מעמיקה, אני גם לא מתחרט על זה שהתחלתי ללמוד מוזיקה בגיל יחסית מאוחר. אני מצליח בזה היטב, ואוהב את הכלי שלי. זה נכון שאני שכנעתי את ההורים שלי לממן לי כמה שיעורי כינור, ונכון שסבלתי בגלל כך הרצאות -  אך הייתי חייב לנסות. בקטע של "דלתות מסתובבות" הצגתי את הצד הרע של אי-עשיית הבחירות שבחרתי ואת הצד הטוב יותר של זה. אך איני מתחרט ולו לרגע על הבחירות שביצעתי.

ושונות, כאילו.

סגידה לדודה מלכה - ממציאת הפרוייקט הנהדר והשולט הזה.

כפרעל הפוסט שהיא הכינה בקשר לפרוייקט - איני אפילו יריקת אתיופי לרגליו.

קונטי.