אני חשבתי שהוריי קיבלו שכל, וסופסוף הענישו את אח שלי עונש רציני. אני חשבתי, שבגלל שאח שלי לא נפגש עם החברים שלו באותה תדירות כמו מקודם הוא יקבל שכל ויבין לבד שמה שקורה איתו זה לא בסדר. וכרגיל, חשבתי לשווא. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להגיד לאמא שהוא מוכן לבוחן באנגלית וזהו; היא הרשתה לו לצאת לבלות. מחר לימודים; הוא אמר שהוא יחזור ב- 22:00. הוא לא באמת מוכן; כשאני ניסיתי לרמוז לו משהו הוא התחיל לצעוק עליי שאני לא אבא שלו... ובנתיים אבא שלו יושן על הספא בלי לדעת מה קורה כאן. אני כבר לא יודע מה אפשר לעשות; אתמול ידיד שלי ושל אחי קלט מאוחר מדי שהוא מעשן והחליט שצריך לעשות משהו. הוא גייס ילד אחד מהכיתה שלנו והלך להטיף לו לפני כל החברים שלו. כמובן שזה לא עבד, אני לקחתי אותו הצידה בשביל לבשר לו על כך והוא התעצבן. "אני עוד אחזור", סינן אחריו; ואני חשבתי שהוא כל כך מזכיר לי אותי.

הייתי צריך לדעת שלחשוב זה לא טוב, לא הגעתי לעולם הזה בשביל לחשוב. כל פעם שאני חושב זה נגמר לא טוב. מהיום אני לא חושב יותר, אני פשוט יושב בכיתה ומעתיק מהלוח; בבית אני לומד בשתיקה מול השולחן; אחרי שאכלתי בשתיקה במטבח אני אנגן - מהיום הנגינה היא הדיבור שלי. אחרי שניגנתי במשך שעתיים-שלוש אני אשב ואבהה; אולי יבוא לי רעיון לשיר או למונולוג. ואז אני אשב ואכתוב בשתיקה. אם יהיה לי זמן, אולי אני גם אלחין את השירים האלו. אולי אני גם אשיר אותם בעצמי. בשביל מוזיקה לא צריך לחשוב, צריך להרגיש. ואני טוב בלהרגיש, ואני אהיה טוב יותר לאחר שאפסיק לבזבז את המשאבים שלי בדיבור עם אח שלי. כי זה מה שאני עושה - מדבר איתו או עליו; אני יודע שאמרתי שיש דבר אחד שמניע אותי בחיים האלו... למעשה יש שניים: לא להיות כמו אבא ולנסות לעשות משהו בקשר לאחי.

כל פעם שאני מנסה לדאוג קצת לאחי, הוא דוחה אותי; הוא הולך ומספר לאמא שצועקת עליי; כשאבא שומע על זה הוא מסתכל עליי במבט רב-משמעות ואומר "זה החיים שלו". כשאני מנסה להשחיל " - אבל" הוא צועק בחזרה "אין אבל!". וזהו. מה אני מקבל בתמורה? כלום. גם לא רציתי תמורה; חוץ מלקבל את אח שלי בחזרה. את האח הטוב, הנעים; קצת מעצבן לפעמים, נכון... את החכם, האינטלגנטי; שאפשר לדבר איתו על כל דבר שבעולם, גם שאין לך כל כך מצברוח - ואתה תמיד תדע שהוא יעלה לך אותו בחזרה; לדעת שאתה לא לבד, בגלל שיש לך מישהו שהכי מבין אותך בעולם, כי אתם מרגישים, רואים, שומעים, מבינים וחושבים אותו הדבר. אולי לעולם לא תדעו איך זה; ואני ידעתי דבר כזה, ואיבדתי אותו. זה אפילו כואב יותר.

קונטי.