- -  -   -    -     -      -       -        -         -          -           -            -             -           -            -                -

סתם משהו שכתבתי ביום שני, בו הייתי בטוח שהחיים שלי נגמרו בגלל ש:

         א.         הברזתי משיעור שמיני-לא-מתוכנן של האצה בשביל להיפגש עם אהובי ולא היה לי אישור לתת למורה (כי אמרתי שיש לי "תור לרופא שיניים").

         ב.         הדדליין של עבודת החקר במדעים התקרבת בצעדים מטורפים ומ', חברתי לקבוצה, חפרה לי ברמות שצריך לצלם את האצות המזורגגות האלו¹.

          ג.          הראיון האישי בתלמה ילין התקרב גם כן, וידעתי שיַמיַ ספורים.

         ד.         הייתי צריך לשכנע את המורה לרוסית לתת לי מועד שני למבחן ברוסית שהפסדתי ביום ראשון בגלל ש"הקאתי". למעשה, הייתי בבית וגלשתי ברחבי האינטרנט. בכל אופן, המורה הזאת קשוחה במיוחד וידוע שהיא לא נותנת מועדי ב'.

שלוש סיבות שבהחלט השפיעו.

בכל אופן, את האישור להאצה קיבלתי מאבא, כמו את האישור לרוסית. המורה להאצה קראה את האישור (שהיה כתוב ברוסית – דבר שאני לא יכול לזייף) וחייכה אליי והמורה לרוסית, במעשה חסד נדיר, נתנה לי לעשות את המבחן בבית, להגשה אחרי חופשת הפסח². בסוף סיימתי את עבודת החקר, שיצאה אחת העבודות הטובות בכיתה והדבר היחידי שנשאר זה כמובן תלמה ילין.

ובכן, מה אני אגיד לכם. רוב הסיכויים (והפעם זה באמת סופי-סופי) שאני לא אלך לשם. המנהל לא דיבר איתי על כלום בת'כלס, והוא אפילו לא תכנן לדבר עם ההורים שלי. רק בגלל שביקשתי הם נכנסו, הם שאלו קצת שאלות על הפן האקדמי של הבי"ס... ואז כשהתחילו לדבר על הדבר החשוב באמת - הכסף - הוא אמר שיש הנחות ומלגות אבל הוסיף גם שאנחנו  לא בקריטריונים המתאימים. אז אני כבר וויתרתי על הכל, אבל דווקא עכשיו – כשבשבילי הכל נגמר – אני רואה את אמא יושבת עם אבא ואת שניהם ביחד חושבים מה לעשות בעניין. מוזר.

בשיחה עם מאיה, היא הציעה לי לדבר עם רכזת המגמה ולא עם המנהל בקשר לפתרון הכספי³. אמא כבר הסכימה לדבר איתה, ועדיין יש לי תקווה קטנה בלב, למרות שהמגמה כאן אצלנו נראית קוסמת במיוחד פתאום... תראו, אפילו אם אני לא הולך לתלמה אני עדיין חי, אני עדיין מנגן לא רע, אני עדיין רוצה מוזיקה בחיים שלי. אז אני לא אלמד בתלמה ילין, הרבה אנשים לא למדו שם והם בסדר גמור עד היום. רק שהמנהל הנכבד צריך ללמוד לשווק את הבי"ס שלו יותר. הוא דיבר בטון "אני לא מתכוון לשווק כלום, יש לי מספיק תלמידים שרוצים ללמוד ולומדים כאן. אתם לא מעניינים אותי - הבא בתור!". אכזב אותי ברמות.

בכל אופן, לפני שנתפזר רק רציתי לחלוק איתכם שהבחור שבזכותו גיליתי שאני הומו (א' היקר) גילה את העובדה המרנינה הזאת בעצמו לפני כמה ימים. אומנם הוא לא יודע שהדבר קרה בזכותו, אבל את כל השאר הוא יודע. קיבל את זה לא רע דווקא – ומהר מאוד השבעתי אותו לא לספר לאחי. נקווה לטוב?

ק'.

כוכביות:

1.       בחרנו את הנושא הכי קשה שיש: פוטוסינתזה בים. היינו צריכים להוציא מידע מהאל-יודע-איפה ובסוף עוד לעשות ניסוי (שלא באמת עבד) על אצות ים מסריחות. כמובן שמ' היא במקרה חרשנית-דתית-מסורתית לא מהעולם הזה שמתביישת לשאול את המורה שאלות מיותרות, אז אני הייתי צריך לעשות את הכל. בע!

2.       אבל, היא אמרה שאני חייב לעשות אותו לבד – ואם הציון של המבחן הזה יהיה גבוה בהרבה יותר מהציון של המבחן הבא היא לא תחשיב אותו בכלל. (:

3.       כמו שאמרתי, אמא כבר הסכימה לדבר איתה, אבל העלתה נקודה מעניינת: מה היא אמורה לומר לה? "כפרע, אין לי כסף"? ^_^