על מה לעזאזל אני אמור לכתוב? אני לא יודע מאיפה להתחיל. מהפוסט הנורמלי האחרון שלי קרו כל כך הרבה דברים.

ההורים הסכימו לבקש מלגה מתלמה, אפילו הביאו רצון שאני אלך לשם;

כמו שציינתי (או שלא), מיד אחרי שיצאנו מהראיון האישי הם התחילו ממש לחשוב על זה ברצינות. לפני זה דיברנו על תלמה רק בצעקות ועצבים, ואחרי הראיון הופתעתי לגלות אותם חושבים ברצינות מה אפשר לעשות עם זה. כן, הם עדיין חושבים שזה "בזבוז זמן" כי לא מספקים שם מורה בנגינה, אבל הם הבינו שאני לא מוכן לוותר, ומצידי - עד ל- 1.9.07 יש תקווה.

אחי ניגן בקרן שרת בהצלחה;

אפילו רסיטל שמשתווה ברמתו לרסיטל בגרות כמה ימים לפני זה, כהכנה. לא תיכננו כלום, אבל מירון החליט שהוא פשוט חייב לארגן משהו כזה, והחליט לספר לנו על כך שבוע לפני הבחינה. הפסנתרנית הייתה צריכה לסיים שיעור, מה שגרם לכולנו (כולנו - אבאמא, אני, משפחה מורכבת משני הצדדים, חברים מאוסטרליה שבמקרה קפצו לארץ) לחכות רבע שעה. לפחות הרסיטל היה מוצלח, גם הבחינה עצמה, לפי מה שהבנתי, חוץ מהרגע שמירון תפס שאחי לא עומד לנגן שום אטיוד בפני הקהל (אתם יודעים, יצירות בלי ליווי פסנתר זה הכי המאה ה- 20) ודרש שהוא יינגן אטיוד. את המהיר מבין השניים.

אני ורפאל חוגגים חודשיים ביום שלישי;

בעצם, התאריך המדויק יהיה ביום ד' ה- 09.05, אבל כבר חגגנו אתמול. ביום ג' אנחנו חוגגים 14 שנים להיוולדי. הוא אפילו תיכנן משהו רומנטי שהוא לא מסכים לספר לי מהו, ואני כבר לא יכול לחכות. :)

גיליתי שאני אוהב לשיר;

לא שלא אהבתי לשיר קודם, רק שעכשיו אני שוקל ברצינות אם לקחת שיעורי פיתוח קול או לא. לדעתי צריך לחכות עד שישתנה הקול, לא? (מאיה, את יותר ממוזמנת להביע את דעתך בנושא). אה, ויש לנו זמרים חתיכים בקונס'. למעשה, רק אחד, וגם הוא סטרייט, ובחיים לא הייתי רוצה מישהו אחר חוץ מרפאל שלי, באמא. אבל מה שכן, אותו אחד באמת יודע לשיר (ראו כאן).

אולי גם נותנים לי סולו במקהלה;

אז מה אם אנחנו סתם חובבנים יחסית לזאת שבקונס', זה בכל זאת סולו. יצירה ג'אזית שכתובה לזמר הטרוסקסואל, מסתבר. ^^" התווים עצמם די גבוהים, אבל המנצחת הציעה בעצמה שאני אשיר זאת. מי יודע...

וסתם לסיום;

בא לי ת"א. ממשממשממש בא לי ת"א. אפילו חלמתי שאני גר שם עם רפי, אני הולך לנגן בתלמה כל בוקר והוא לובש מדים בשביל לשרת בצה"ל.

ק', ששבר מחסום כתיבה.