חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי. |
כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
פוסטבוקר.
אם מישהו שואל מה אני עושה ער בשעה שש בבוקר, אני רק אענה לו שזה בשביל שאני אוכל לקום ליום הראשון שלי בתלמה מוכן ורענן. והנה קורותיי במהלך השבוע:
יוםראשון - חזרת תזמורת א';:
נורא. פשוט נורא. כשהגעתי (רבע שעה לפני הזמן כמו שמירון מבקש) הוצאתי את הטּוּבָּה הסקסית שלי מהקייס ושמתי אותה ליד הכיסא שלי. אחר כך אחת המתופפות שלנו מצאה שפתון על הרצפה והתחילה למרות אותו על החולצה שלי ללא כל סיבה נראית לעין. אני יצאתי לנסות לשטוף את זה בשירותים וכשאני חוזר אני רואה חלילנית אחת משחקת לי בטּוּבָּה וצועקת "קחו את זה ממני זה כבד לי!!!!!@$#$^". כשהתחלנו לנגן גיליתי שאחד המקשים שבורים והמקש לניקוז נוזלים עבר דה-קפיטציה והוא, נכון לרגע זה, מנותק מהטּוּבָּה. יש לי מבחן בעוד שבועיים וכל שאר הטּוּבּוֹת מכוערות ולא אני ולא הטּוּבִּיסט השני לא מצליחים להוציא שם צליל נורמלי. די מזכיר לי את התקופה שלפני המבחן לתלמה כשאחד החצוצרנים היותר משוגעים שלנו הפיל את הטּוּבָּה וניתק את אותו מקש שגם נפל הפעם. וואלה, זה ממש דומה. רק ההבדל הוא שבמבחן הזה אני אכשל.
יום שני - ציונימים:
100 מיצ"ב אנגלית,
100 ספרות המוזיקה,
97 מיצ"ב מדעים,
96 דמי-דמי מיצ"ב הבעה,
95 תיאוריית המוזיקה.
ממוצע: 97.6. אולי אני אפילו אגיע עד לתעודת הצטיינות! ^^" (סתם, לא. המבחן בספורט מחר יהרוס לי).
יום שלישי - "קונצרט בוגרים":
יום שלישי היה די יום-פאניקה בשביל אחי, ובשביל זה סתם היה יום-לפני-מבחן-ואוף-צריך-להתכונן. אז הלכתי למיש ו"התכוננו". כלומר, ניסינו. וחזרנו על מעגל הקווינטות (בערך), ותופפנו מרווחים (בערך) והיינו עושים עוד דברים אם היה בא לנו. אבל להתכונן להכתבה ריטמית ומלודית זה די בלתי אפשרי יום לפני המבחן, ומיש לא צריכה לדאוג מההכתוב הריטימיות הממזריות האלו - היא מתופפת בעצמה. :P
אחרי שסיימנו "להתכונן" סחבתי אותה (למרות שכאבו לה הרגליים וממש לא בא לה ללכת) לקונצרט בוגרים בקונס';. זה סתם קונצרט כזה שבו כל הנגנים שמסיימים השנה את הקונס'; מופיעים בפני קהל עם רסיטל הבגרות שלהם. כשהגענו, אחרי הליכה ארוכה בחום המחניק, גילינו להפתעתו ש - מה חבל - הקונצרט התבטל. סורי מיש. ^_^;;;
לפחות ראיתי את רוב מלך האריות 2 ואז הייתי צריך לנסוע הביתה כי אמא התכוונה להכריח אותי לעשות ש"ב ברוסית. כן, אמא, כאילו זה יצליח לך מתישהו.
יום רביעי - מבחן בתיאוריה:
ההכתבה הריטמית עברה בסדר גמור. ואחרי שהמורה ניגנה את המלודית מ מ ש לאט (וגילתה לנו תווים על ימים ועל שמאל) הצלחתי לכתוב אותה.
באמצע המבחן המקהלה הגיעה ודרשה את החדר, אז עברנו לכיתה הישנה למעלה. הכל היה בבאלאגן אז ניצלנו את הזמן בשביל להשוות תשובות (~_~"). אחי רץ לפני כולם למעלה וניסה למצוא את התווים על הפסנתר והמורה תפסה אותוץ למזלו הוא כבר הגיש את המבחן אבל אז הוא שאל את המורה אם המבחן אצלה, וכשהיא ענתה לו "אולי" הוא התחיל לפשפש בדברים שלה בשביל למצוא אותו, כשהוא לא מצא אותו שם הוא עשה פרצוף של ילד-טוב-אעלק וירד למטה בשביל לחפש אותו וכשהוא חזר הוא כל הזמן ניסה להשיג אותו חזרה בשביל לבדוק אותו באמתלה של "אבל לא הגשתי לך אותו, המורה, רק נתתי לך אותו עד שנעלה למעלה".
וכולנו יודעים, שהוא בעצם ניסה למצוא את התווים הנכונים בפסנתר ואז גילה שהוא טעה. איזה אידיוט. עכשיו הוא יוכל לקבל מלגת הצטיינות רק אם בחלק השני של המבחן הוא יקבל 100 עגול (וגם זה נתון לוויכוח). כמה נורא שחלק ב'; מצריך שירה, מה שהוא לא יודע לעשות בגרוש.
ואחרי המבחן, אחרי כמעט שבוע שלא יכולנו להיפגש, נפגשתי סופסוף עם רפאל. אי אפשר לתאר במילים את האהבה הזאת.
רות סוף.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
