בין ספרים ישנים, בין דפים כה דומים,

בין מגירות וכוכים, ארונות עצומים.

בתוך כוכים ישנים וארונות כה דומים,

בתוך ספרים ומגירות ודפים לבנים –

זיכרונות של ילדות ושל קיץ וסתיו

זיכרון על ההוא שפעם נעלב

זיכרונות משיעורים של אות ומספר

זיכרון של ילדים, של פרח, של גן.

אפשפש-נא לי בתוך השולחן,

בתוך מגירה זאת או אחרת;

אמצא לי מחברת גדולה למכביר

ראו – היא עדיין זוהרת!

זוהרת באור הזיכרון

הזכור לטובה,

כשקיבלה לתוכה

את דבר המורהָ.

והנה שם, בצד השני

עומד לו מבחן, כזה מעשי.

ציון טוב או לא טוב, אין משנה

את התשובות גם ככה אינני רואה.

נמחק עיפרון, גם עט המורהָ

את הכל מסלק הרודן הנורא.

זמן – כך קוראים לו, כך הוא נקרא

לפעמים אומרים שהוא גם תרופה.

כשאסגור המגירה ואפתח כוננית

ייפלו עליי דפים למרבית.

קשקושים, שרבוטים וגם בלבולים

על הדף כולם והכל רשומים.

כאן גם אקרא, אולי אהנהן

ארגיש את ה"פּרוֹזֶר" שבי מתבונן.

אולי ארכיב-נא סיפור, כאן הוא נמצא

על זיכרון מרחוק ודבר המורהָ.