כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
פוסטללאשם.
אין שום סיבה בגללה אני כותב את הפוסט הזה. סתם, לא כתבתי פוסט הגון כבר קרוב לשבועיים. בשבילי, ישראבלוג-ג'נקי בהתגלמותו זה הרבה זמן. אממ... אז אני פשוט ארשום כמה דברים שעולים לראש וזהו(?).
קודם כל: "ניפ / טאק" ("Nip / Tuck") זה ה-סדרה ה-כי שולטת שיש, חוץ מ"הכי גאים שיש" (ואולי לא, אבל אני כותב את זה בשביל שמיש לא תרצח אותי אח"כ :P). בגלל שעכשיו חופש אני צופה בזה בהנאה מרובה, ואני חייב להודות שלא ראיתי יצירת מופת כזאת מאז... מאז... האמת, התכוונתי לכתוב "מכושפות" / "אי.אר" ("E.R"),אבל עצרתי את זה עצמי. למרות שאני פשוט אהבתי את מכושפות עוד בתקופה של "ערוץ 3" ולא "3 HOT"; ואת אי.אר תפסתי רק בשידורים חוזרים של הולמרק, לצערי, אבל גם אז הסדרה הייתה מאוד מעניינת.
זוכרים שנפרדתי מרפי? ואת הפוסט המינימליסטי "אני ורפי נפרדנו"? ובכן, אני חייב להגיד שלמרות שהיו זמנים טובים - אני ממש מרגיש שעשיתי את הבחירה הנכונה. קודם כל, ניתוח-יחסים קטן שעברתי עליו 500 פעם: הפגישה הראשונה שלנו נגמרה בשאלה "מאמי, כמה זמן אתה חושב שנחזיק מעמד? שנה, שנתיים, שלוש...?", וכבר לקראת השנייה והשלישית הוא הכריז אין-ספור פעמים שאני האחד בשבילו ושנישאר ביחד לנצח-נצחים. אני הייתי מסוחרר מאהבה (בכל זאת, ראשונה) והמשכתי עם זה. במהלך ארבעת החודשים שהיינו ביחד אני די הדחקתי (למרות שאני לא אוהב את המושג הזה) את הקול הקטן הזה שאמר אצלי בראש "זה לא בסדר". כמה ימים לפני הפרידה הייתה לנו שיחה שגרמה לי לחשוב ולהבין הרבה דברים (תסריטאי-טנלובלות בקהל, מישהו?) והחלטתי שזה חייב להיגמר; וזה היה יכול להיגמר רק מהצד שלי, כי הוא המשיך בהכרזות שלו א-לה "אנחנו נמות זה בזרועותיו של זה". עוד ביום הפרידה ("אבל עדיין נהיה ידידים") הוא שלח לי הודעות שאומרות עד כמה רע לו, ואחרי זה התבררה תמונת המצב האמיתית: הבחור חופר בטירוף. מ"רע לי, בוא תחזור", הוא עבר ל"אז נפרדו, סו וואט! אני מעריך אותך על זה שהיה לך את הכוח-הנפשי להיפרד ממני! זה לא אומר שאנחנו חייבים לנתק כל קשר! זה לא אומר שאתה לא תראה אותי כל יום שישי כשאני אחזור מהצבא!". כן, כן.
השבעה על סבתא נגמרת ביום חמישי (היא נפטרה ביום שישי שעבר, בעצם, אבל אל תשאלו למה, הרב חישב את זה (רבנים ומתמטיקה זה לא בדיוק... אני אשאיר את זה פתוח). יש לי עדיין צביטה בלב כשאני חושב עליה, ובהלוויה הייתי שבר כלי, אבל אני יודע שאם היא הייתה כאן, ואם היא צופה בי מאיפשהו, היא לא הייתה רוצה שאבכה. אני בטוח שמספיק לה שיש לי תמונה שלה על השולחן, שנתלה תמונה שלה בסלון, שאמא תלבש את התכשיטים שלה ושכולנו נזכור את חייה - ולא את מותה.
ובשבוע הבא מגיע קרוב משפחה מרוסיה שלא ראיתי כבר שנה, והכרתי אותו בפעם הראשונה בביקור הקודם שלו (לפני שנה). הוא מוזיקאי מקצועי ובפעם שעברה הוא עיבד כמה מנגינות פופולאריות לי ולאחי, והפעם אמא רוצה שהוא ייתן לנו מין "מאסטר קלאס" כזה, אם הוא ירצה. יהיה כיף, מין מחנה אימונים כזה אצל הדודה (הכפרעליה) שלי.
מר ברגולד.
|
נכתב על ידי
,
1/8/2007 01:35
בקטגוריות TV & Movies, טלוויזיה וקולנוע, Love and Relationships, אהבה ויחסים, משפחה, Family, Music, מוזיקה, כללי, General
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מר בּרֶגוֹלד ב-3/8/2007 07:48 |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
