אתם יודעים מה? אני אשתף אתכם בסוד קטן. אני חושב שאני עדיין מאוהב אותו סטרייט, האהבה-קראש הראשונה שלי, שלמד 3 שכבות מעליי, ועכשיו עומד ללמוד איתי בתלמה (נחשו מה, עדיין 3 שכבות מעליי!). אני חושב שזה לא באמת "אהבה"במלוא המובן של המילה, מין קראש לא מזיק כזה; נגיד, אין לי חלומות בהקיץ של זוגיות מאושרת (וול דה! הוא סטרייט), אבל יש לי בהחלט חלומות על דברים אחרים. סתם, מחשבה טועה שכזו.

היום, בעודי צופה בשידור החוזר של "סיפור של ג'וזפין בייקר",ראיתי כתם שחור שזז על הרצפה שלי במהירות. בהתחלה חשבתי שאני מתחיל להזות קצת (בגלל השעה המאוחרת, רק בגלל השעה המאוחרת), ואמרתי לעצמי "קשישא, תרגיע קצת ולך לישון. כבר אחרי חצות!". אבל אז שמתי לב שהכתם השחור הזה שהחליט להתקדם לכיוון המיטה ועל השטיח הוא לא אחר מאשר מקק! קפצתי מיד על המיטה וכיסיתי את גופי בשמיכה בתנועה שלא הייתה מביישת שום פרימדונה מזדקנת; זינקתי מהחדר ורצתי לסלון בצרחות "אבא, אבא, יש לי מקק בחדר!"; אבא רץ לחדר, זרק את כל הכריות מחוצה לו, והתחיל להזיז את המיטה ואז את השולחן; בנתיים אמא התעוררה; ואז אבא התחיל לצרוח "הנה הוא! הנה הוא! בוא תראה אותו, איך אני הורג אותו! ברוסית. אחרי שהמהומה נגמרה אני נכנס חזרה לחדר.
תוך 10 דקות אבא קורא לי מהסלון. "תראה, תראה! הנה הוא! הוא זחל לסלון ואני תפסתי אותו! בוא תראה, בוא תראה!"; אני עומד מהקצה השני של המסדרון ואומר "זה בסדר, תשאיר אותו שם, פשוט זרוק אותו!"; ומה הוא עושה?! הוא בועט אותו לכיווני!; אמא מתעוררת, וצועקת עליי ש"אלוהים! עוד מעט אתה תעבור אותי בגובה אבל אתה עדיין פוחד מג'וקים?!" ברוסית. כן, תודה אבא, גם אני אוהב אותך.

אני כבר רוצה תלמה! אני ממשממשממש רוצה תלמה! אני חושב שאני פשוט אמות מאושר לפני שהרכבת תגיע לשם בבוקר היום הראשון. והכי כיף, שהחלטתי לחזור להגיע למפגשים. יש השבוע ביום שלישי, וביום שבת בבית של אחד ממגמת תיאטרון. כל הכבוד על הארגון המהיר!

רציתי לכתוב פוסט בקשר לנושא החם (תופעת ההשתמטות מהצבא), אבל זה פשוט קצר מדי, אז הנה הצהרה חד פעמית: אתם יודעים מה? אם הייתה לי אפשרות, דרך טובה לצאת מהצבא, ושלא ירשמו שאני חולה נפש או עבריין משמעתי/סרבן, הייתי עושה את זה. לא בהכרח בגלל שאני נגד הצבא, או נגד מדיניות הביטחון, אלא בגלל שיש לי דברים יותר טובים לעשות בשלושת השנים האלו מאשר להיות ג'ובניק, כי רוב הסיכויים שזה מה שאני אהיה. ואפילו אם אני הייתי במצב גופני לקרבי... אז בטח שהייתי רוצה להתחמק! הלו, קרבי כאילו! ק ר ב י ! מי רוצה את זה בכלל?
ואני מבין שאני לא בדיוק פטריוטי כרגע, אבל אני חושב שהמדינה הזאת... יש לה פוטנציאל להיות המדינה ה-כ-י טובה בעולם, ואני פשוט מת על ישראל, מת עליה פשוט. אני לא חושב שאני ארגיש נוח במדינה אחרת. אבל יש כאן כל כך הרבה בעיות, וכרגע - במצב הנוכחי - אני באמת לא מרגיש פטריוטי במיוחד, ואני לא רוצה לשרת את המדינה הזאת. אולי זאת הפגנה מטומטמת ולא הפגנה נגד השלטון בכלל, אבל בשבילי זה כן. מתי שנפריד את הדת מהמדינה, נעשה שלום ועוד הרבה דברים שאין לי כוח לכתוב כרגע, אלך לקרבי בשמחה (אם יקבלו אותי).

אתם יודעים מה יש עכשיו (03:44) בערוץ 2? גידי גוב. הוא לא מת, או משהו? למה יש לו תוכנית?

יש לי צמר גפן על השולחן. למה?

אמ... נמנמ. רות סוף?

מר ברגולד.