אחד-עשר צלצל שעון החדר,

מצד-לצד התנדנדה המטולטלת,

ובפונדק המקומי הולכת לה רכיל-רכלת.

על הא-ודא, על דא-והא,

מדברים על מה? כבר לא נדע.

אחד מוביל, ואחריו הולך העדר:

"שמעתם, אנשים טובים?

שמועות מתרוצצות בעיר,

מפה לאוזן נעביר:

יקינטון נדיר ליד הכפר פרח

חברי מכירה פומבית אתמול ערך

כסף יספק לנו עד שנהיה חולים."

"באמת?" אמר העדר,

"אין זה שקר וכזב?

כי מי כאן כסף לא יאהב?

אך אל-נא תחשוב, ידיד אהוב,

לרובנו ככולנו אתה מאוד חשוב

אך אם משקר אתה, נעיפך בכוח מן החדר"

הביט למעלה, לשמיים,

מנהיג-העדר הקטן,

הוציא ממגפו אקדח קטן,

בראשו ירה ללא היסוס,

הכדור עבר בקיר - הרג הוא סוס

שבזמנו נפל על-יד המים.

אין כאן היגיון, בשיר,

אל תתהה, קורא יקר,

הגיונך – עדיין הוא ישר,

לפתור חידה תוכל ללא היסוס,

רק תזהר לא לרצוח סוס,

שאולי הפעם ייפול לדיר.

מי שיפתור חידה הזאת,

אל-אף חוסר הגיונה,

יקבל במתנה,

לא אחר מאשר היקינטון

אשר ליד הכפר היה פרחון,

אך! מי יפתור חידה כזאת?

(בחידה הזאת, תדעו,

הכל נכון, הכל בסדר,

לשקר גם כן מותר – לא יוציאנו מהחדר,

רק אל תירו בראש באקדחון,

אשר קניתם לפני זמן המון,

בהיגיון עשו!)