סטפן, סטפן – ובן כמה היית

כשהבנת שאתה אוהב רק בנים?

בן כמה היית, סטפן, כשגילית

שבנים, מבנות יותר הם יפים?

האם בן עוד-לא-14

כמו הכותב?

או שאולי בגיל 17

גיליתי שאתה לא אוהב

בנות. ומה הביא אותך להתאהב במלצר?

כן, אני אומר שזאת אהבה.

האם המרפא המוכר (הבגידה) כאן הוא עזר?

לא, נכון? לא נכון. זה לא אתה.

איי, איי, סטפן, סבתא הייתה אומר "אוי וויי".

אולי הייתה מוסיפה גם "גוואלד". אידיש, לך תבין.

בימינו, סטפן, היו קוראים לך "גיי";

בימינו, סטפן, היו קוראים לך "קוויר".

איי, איי, סטפן. האם באמת את המשפחה שחכת?

האם באמת כה נורא היה לתת רק עוד קצת?

האם בבר-מצווה "תודה" להורים לא אמרת?

האם לא יכולת לחיות מספיק זמן, עד

שהיו מבינים. האם זאת הבעיה?

ההיית גאון-פרוותי לא-מובן?

האם הייתה זאת בעיית-הבנה?

הרי היית בכל העולם, בכ... – – –

סטפן – אתה לא מתבייש?

כל החיים הוא נתן לך – הוא אמר!

אני "תודה" הייתי אומר, ומה יש?

ואתה? "תודה, אבל על לא דבר".

(בהשראת הסרט "סטפן בראון" ששודר היום, ה- 20.10.07, בשעה 19:51 בערוץ 8. לא הייתי אומר שזה הסגנון הרגיל שלי, ולא נראה לי שהשיר הזה הולך למקום אחר חוץ מהבלוג. אני לא יודע אם להגיד "לצערי" או "למזלי", אך פשוט אגיד זאת: התחלתי למצוא עדנה מסוימת בשירים ספציפיים ביותר של משוררים ספציפיים ביותר הכתובים במסורת המודרניסטית; כן, אותו דבר גם אצל מלחינים ומוזיקה מודרנית. אני לא חושב שזה יגיע לרמה של כתיבת שירים ללא חריזה, אולי רק שירים בסגנון הנ"ל, אבל משהו קורה אצלי, ואולי זה לטובה)