בגלל שבזמן שהיא עוד פעם טחנה את השיחה של "אני-לא-מבינה-את-תלמה-הרי-זה-בי"ס-למוזיקה-אז-למה-המורים-לתיאוריה-שובתים-זאת-פשוט-חוצפה" אני אמרתי לה להירגע, לא להעלות את לחץ הדם, ולנשום עמוק.

"לנשום עמוק? בסדר, אני פשוט לא אדבר איתך".

כן, אמא, כי לי ממש קל כל הקטע הזה של לא ללמוד, ולהישאר בבית במשך חודש, לבהות בקירות, ללמוד את כל הקולות במקהלה (גם את אלו של הבנות) כי כבר אין משהו אחר לעשות, וזה נכון גם לגבי תפקידי הבאס בשורות של הפסנתר (חימום מצוין לפני אימון ארוך, ד"א).

ובנוסף לזה, אני צריך לראות את כולם במשפחה ממשיכים בשגרת חייהם ההו-כה-מעניינת-יחסית-לשלי כרגע, ובמיוחד את אחי שהולך לביה"ס ועוד מתלונן הזה. ואם כבר אחי: שנינו יודעים שביה"ס יכול להישרף או להתמוטט ואת לא תאמרי כלום, אפילו תברכי על כך כי "זה בי"ס דפוק גם ככה", אבל על כל דבר קטן בבי"ס שלי את עושה מהומה, למרות שאת משלמת פחות. כל הכבוד, אמא, חלוקה הוגנת.

אז אל תדברי איתי, לי יהיה יותר קל. כלבה.

מר ברגולד.