כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
העבודה הראשונה שלי.
(רציתי לכתוב את הפוסט הזה הרבה זמן, אבל לא נראה לי שאני אשלח אותו לנושא החם. אישי מדי)
ביום ראשון ה- 18/11/07 כתבתי שמצאתי עבודה. אם אני זוכר נכון (יותר מדויק: משער, כי אני ממש לא זוכר כלום), הפעם הראשונה שבה באמת עבדתי הייתה שבת ה- 24/11/07, כי באותו פוסט מצוין שערב קודם הלכתי לעצרת המורים למען המשך השביתה, כלומר: בשבת, יום העבודה היחיד שלי, ואני לא חושב שהייתי עושה את זה, כי לעצרת הגעתי מסבתא שלי, שגרה בלוד. אחרי יום העבודה הראשון שלי, נסעתי לקונצרט של הפילהרמונית, שניגנה את הפואמה הסימפונית "הפרלודים" של ליסט, הקונצ'רטו לכינור של דבוז'ק בביצועה של הילארי האן המדהימה, ואז הברזתי בהפסקה מהסימפוניה השלישית של בטהובן ("ארואיקה") כדי ללכת עם חברים למסעדת "ג'ירף" באבן גבירול, שם בזבזתי את כל המשכורת הראשונה.
למעשה, תכננתי לחסוף חלק נכבד מהמשכורת בשביל לעזור לאמא לממן את כרטיס הטיסה לסיור לחו"ל של ביה"ס השנה. כמה התאכזבתי לגלות שזה שעבדתי פעם אחת במסעדה לא אומר שאני אעבוד שם כל שבת. לאחר הפעם ההיא, יצאתי להפסקה כפויה למשך כשבועיים, בגלל שהם פשוט לא היו צריכים כל כך הרבה עובדים לאותם ימים מסוימים.
אז בסוף לא חסכתי כלום, וכשהגעתי לסכום נכבד של 500 ש"ח בקופה, בזבזתי את כולו על שטויות (שהסתכמו ברובן באוכל בבי"ס). אתם חייבים להבין, שמקודם קיבלתי רק 100 ש"ח לחודש. עכשיו, אני מקבל את אותם דמי-כיס עם תוספת של 50% כל שבוע. בהתחלה זה נראה לי המון, וחשבתי שאפשר לבזבז המון. עכשיו אני חוסך, מפריש על שבוע 50 ש"ח לצד, שיהיה. גם את ה- 100 האחרים אני לא מבזבז עד הסוף, מנסה לחסוך, עוד לא יודע למה.
אל תבינו אותי לא נכון - אם לא הייתי צריך, לא הייתי עובד. כנראה אפשר להבין מהכתיבה השוטפת של הבלוג שהמצב הכלכלי של המשפחה כרגע הוא לא הכי טוב בעולם. אף פעם לא רעבנו ללחם, אבל עד כיתה ה' money wasn't an issue. כל מה שרציתי - קיבלתי, אם אמא הסכימה.
היום, ומאז כיתה ה', כאשר העסק של אבא התחיל להסתחרר למטה, אמא בודקת כמה כל דבר עולה, ואיפה אפשר יותר זול. אני לא רעבים ללחם, גם לא מקבלים סיוע ושום קצבאות, והמצב שלנו טוב יותר מהרבה משפחות אחרות. אבל הרבה זמן הייתי צריך להתרגל לחיים אחרים שלא הייתי רגיל אליהם.
כרגע אני במצב שאני מפחד מכל בזבוז כסף. ברצינות. אפילו אם זה משהו הכרחי, כמו נסיעה במונית לקונס' (על זה בהמשך), יש לי קצת חרדה. אולי זה נובע מהעובדה שאני לא בטוח בעצמי בכל מה שקשור לכסף. את המשכורות הראשונות שלי בזבזתי במהירות האור, הרבה כסף מיום ההולדת האחרון שלי בוזבז תוך פחות מחודשיים כל שטויות. אני תמיד לוקח ב-ד-י-ו-ק כמה שאני צריך, לא יותר ולא פחות. ובכל זאת - אני תמיד מנסה לחסוך. לא קונה אוכל בביה"ס אפילו כשאני רעב, לא "מפנק" את עצמי באיזה מילקשייק ממקדונלד'ס בדרך חזרה הביתה. אפילו עכשיו, כשיש לי סכום אסטרונומי יחסית להסטוריה הפיננסית שלי, אני מרגיש כל שקל על בשרי. זה לא עוצר את אמא להגיד שאני אגיש בקשר לכסף.
אם כבר אמא, אני גם מפחד לבקש ממנה משהו. אפילו אם זה משהו שהיא אמורה לספק. למשל, נסיעות לקונס' באמת. אני תמיד חשבתי שנסיעות לחוג הן חלק מהוצאות החוג, לכן ההורים צריכים לשלם אותן. למעשה, באופן "לא רשמי" (רוצה לומר: אמא לא ישבה איתי ואמרה שלי שמעכשיו אני צריך לעשות את זה, אבל מטבע הדברים אני עושה את זה לבד כי זה מה שנדרש ממני), אני משלם על הנסיעות כרגע. זה יכול להסתכם בסכום של 20 ש"ח לשבוע.
נכון שאני נשמע קטנוני עכשיו? מה זה 20 ש"ח למי שמרוויח 150? זאת בדיוק הבעיה: כל כך קשה לי להיפרד מכסף, אני פוחד לבזבז כל שקל שאני חייב. כשסיפרתי את זה לאחי, הוא ממש התעצבן, אמר שקשה לה ושאנחנו צריכים לעזור. לדעתי היא גרמה לכך מהתחילה. אפילו כשבאמת לא היה לי כסף לנסוע לעיר (והגעתי למצבים כאלו מדמי כיס של 25 ש"ח לשבוע), וביקשתי ממנה רק 5 ש"ח היא עשתה פרצוף חמוץ. כל פעם שרציתי לקנות בגדים, תמיד היינו הולכים לחנויות הכי זולות. וכן, הכל עושים בסין בימינו, ובכל זאת - נעים לי לפנק את עצמי. היום אנחנו יכולים לפזול למותגים, כי אבא מצא עבודה והמצב משתפר, אבל בהרבה מובנים אמא נורא בעייתית עם כסף.
למשל: למנהל הקונס' שלי יש איזשהו רעיון מוזר להוציא את התזמורת הייצוגית, שאני חלק ממנה, לסיור הופעות באיטליה. מסיבות כאלו ואחרות, לא רציתי לנסוע מהתחילה, אחרי שחוויתי סיור מוזיקלי של בני נוער שהתרחש ותוכנן כהלכה (ותאמינו לי - זה לא עומד להיות כזה). אמא החליטה שאני אומר את זה רק בשביל לחסוך כסף, ויצאה בנאומים על ימין ועל שמאל שיש כסף ושהכל בסדר. אם כך - למה אני ואחי ממשיכים לקבל רק 100 ש"ח לחודש? ואני מבין שיש ילדים שלא מקבלים אפילו שקל אחד, כי להורים שלהם אין אותו לתת. אך אני לא מבין למה היא חייבת לשקר, אם כך? האם באמת אין כסף והיא סתם מנסה לגרום לנו להרגיש יותר? או שיש לה והיא לא רוצה לתת?
אני לא רוצה לחשוב כל כך הרבה על כסף. אני באמת חושב שכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, אלא משהו שרק יכול לעזור לך בדברים מסוימים. אני מעדיף להיות מוזיקאי שעובד כל היום בשביל שכר צנוע, שלא גר בפנטהאוז יוקרתי עם בן הזוג האליטיסטי שלו. אבל לפחות אני אעשה את מה שבאמת גורם לי אושר, אפילו אם לא עושר. בסופו של דבר, פגשתי השנה הרבה אנשים עם הורים עשירים, שממש לא גורמים להם אושר מי יודע מה. אבל איכשהו אני חושב על כסף כל הזמן, ואולי זה לא בריא ואני צריך טיפול, כמו שאח שלי אוהב לטעון. לפסיכולוג אני אגיד שזה בגלל ההורים, ואולי זה לא נכון.
אבל זה הפוסט על העבודה הראשונה שלי, ובקיצור: העבודה עצמה היא לנקות אוכל משולחנות במסעדה זרוקה ביישוב ליד נתניה. באים כמה שעות לפני הפתיחה בשבת ומכינים את המקום ללקוחות. העבודה עצמה לא נוראית, לא מכבידה במיוחד, אך כשעומד מעליך בוס מעצבן כמו שלי - הכל הופך להיות גיהנום. הוא משוכנע שכולנו טיפשים גמורים שמטרתם היחידה בחיים היא לבזבז לו כסף, זמן, כוח וקולה ממכונת השתייה. הוא צועק עלינו סתם כך ובלי הכנה, אר בגלל ששמנו את המגרפה 2 מטר מהמקום המיועד לה, או כי זרקנו ניירות לפח הלא נכון, כשכולם עומדים ביחד ונראים אותו דבר. הצעקות שלו מורכבות מקללות שאני לא מרשה לעצמי להגיד לילד שאני הכי שונא בעולם, במיוחד כשמדובר בצעקות שצועק עליי מישהו שיכול להיות סבא שלי. באותה צורה הוא מתייחס לאשתו, רק בלי הקללות, ואני כבר הייתי נותן לו סטירה ובורח במקומה. הבן שלו לא מלאך גם כן. הוא בא להחליף אותו משעה שתיים או שלוש אחה"צ, ואומנם הוא לא צועק עלינו כל כך, אבל גם יכול לתקוע קללות פה ושם, או סתם להגיד לך משהו פוגע א-לה "אתה מדבר כמו כוסית" (כן, כן, ספגתי ושתקתי). אי-אפשר לעשות עם זה כלום, ככה זה. באופן כללי, עצוב לחשוב שאני עובד 9 שעות כל שבת בשביל 150 ש"ח, סכום שלא מספיק לאמא לקניות בסופר. אבל ככה זה. אני כל הזמן מרגיש שאני צריך לממן לעצמי יותר ויותר, וזה מתנגש עם החרדה המטורפת שלי לבזבז כסף. עוד נראה מה יינצח.
אלכס ושות'
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
