כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
פוסט לבוס.
די, באמת שנמאס לי מהעבודה הזאת. נמאס לי שאתה כועס על זה שאני הולך לאט מדי, על זה שאני אוכל לאט מדי, על זה שאני שותה יותר מדי, על זה שאני יושב, על זה שאני בא לעבוד אצלך בכלל. בסופו של דבר, אני עדיין ילד, ואם אני לא מצליח להרים משהו, או לנקות שולחן מספיק מהר, זה לא אומר שצריך לקלל את כל אילן היוחסין שלי. בסופו של דבר, אם אני אתפטר, זה כן יעשה לך כאב ראש, והאל יודע שאי-אפשר לשרוד יותר מדי בזמן במקום המקולל שאתה מכנה "מסעדה". הדבר היחידי שכולנו עסוקים בלעשות שם זה לקמבן אחד את השני לעשות משהו במקומנו.
אני לא מבין למה אסור לי לשבת, לדבר או לשתות בזמן העבודה. אני לא בנאדם? אז זה שאני עובד בשחור, ולמעשה - באופן רשמי - לא עובד אצלך, אומר שיש לי רגליים מעץ? אתה לא חושב שקשה לי לעמוד כל היום, בין פיילה מלאה-בכלים אחת לשניה? אתה יושב לך בנינוחא, שותה קפה, ומסתכל עליי בזמן שאני עושה סיבובים אין-סופיים מסביב למסעדה, בחיפוש אחר עוד שולחן מלוכלך לפנות. אה, כן, שחכתי לכעוס על זה שגם אם עומדים יותר מדי זמן בלי לעשות כלום, אז אתה כועס, ושולח אותי לעשות סיבוב, כאילו הדבר מפיק איזשהי תועלת.
אז כן, אני עדיין לא מבוגר כמוך, למעשה, אתה יכול להיות סבא שלי, ואני לא רשום בשום מקום, ואתה יכול לפטר אותי ברגע בלי לשלם לי כלום, ואני לא כל כך אוכל לעשות עם זה משהו, אבל זה לא אומר שאתה יכול לקלל את ה"אמא הזונה" שלי בגלל שלקחתי עוד כוס מים ביום חם כמו היום. זה לא אומר שאתה יכול להוריד לי את המשכורת ביותר ממאה שקלים, ואז להתייחס לזה כאילו זה דבר טוב, כי מעכשיו אנחנו באים שעתיים מאוחר יותר כל יום שבת. לא שאלת אף אחד מאיתנו, פשוט מצאת לעצמך תאילנדי שיעשה חצי מהעבודה שלנו במקומנו, ועכשיו אתה כועס עלינו שאנחנו הולכים לאט למרות שאנחנו "באים ב- 11". אז מה? אז זה אומר שאני צריך לרוץ עם כלים מלוכלכים למטבח?
מאוד לא ברור לי כל העניין. האם לקלל אותי גורם לך להרגיש גבר? אני עובד אצלך כמעט שנה, ורק עכשיו נאותת לזכור את השם שלי, בואריאציה פרטית משלך, כאילו שאני חבר שלך מתקופת הלח"י. כל פעם שחבריי לעבודה אומרים לי ש"הבוס קורא לך", ואני מתייצב לידך, שואל אותך אם קראתי לי, אתה אומר לי "בטח שקראתי לך!", כאילו שיש בינינו חיבור טלפתי הקורא לי כל פעם שיש משבר כלי במטבח.
נכון, אני בכלל לא עשיר, אבל לפעמים פשוט בא לי לזרוק עלייך את כוס המיץ שבגללה אתה צורח עליי, ולברוח משם לעזאזל. אין לי יותר כוח מנטאלי להתמודד עם הצעקות והקללות שלך, שלמרות שכולם אומרים לי "להתעלם" מהם, כן פוגעות.
הבהרה:
נשאלת השאלה, למה אני עובר את כל זה. אני יכול לעבוד רק בשבתות; בימים אחרים, אני חוזר הביתה די מאוחר מביה"ס (כי אני לומד מחוץ לעיר), ואז אני צריך להתאמן - מתי שאין לי מקהלה, תזמורת או שיעור נגינה אחה"צ. זאת העבודה היחידה שמצאתי שבה אני יודע שאני אעבוד רק בשבתות, ולא יהיה מצב שיקראו לי למשמרת באמצע השבוע, מתי שלא אוכל לבוא, והדבר סתם יגרום לסכסוכים מיותרים או אפילו לפיטורים שלי. אני מקבל לשעה 17 ש"ח, קצת יותר משכר המינימום לבני-נוער, אם אני לא טועה, אבל הרבה יותר נמוך משכר המינימום שאני אמור לקבל בשבת. מה שנוח, אבל, זאת העובדה שאני מקבל את השכר (זעום עד כמה שיהיה) במזומן, מיד בסוף יום העבודה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
