כשאני הייתי יונתן שפירא

בתה של אימי

אהבה אותי מאוד,

ולילית התענגה על זרעי

יומם וליל ולא הפסיקה

לבקש עוד ורק רצתה.

כשאני הייתי יונתן שפירא

אמרו את שמי בחיסור הברה

למען כוחי יימעט

ואפסיק להיות משוש עולם

שאפו תקוע באחוריו.

כשהפסקתי להיות יונתן שפירא

וירדתי מבמת חיי,

אחורי נתקעו באפי

המדמם מסטירת לילית

ואימי כעסה מאוד.

-

אתחיל את הפוסט בשיר. כבר שבועיים מאז חזרנו ללמוד. היה מסקרן לראות אנשים צעירים ממני לומדים בביה"ס, היה מוזר לחזור למסגרות הקודמות, היה מוזר לי ערבוב הכיתות בהתחלה, היו מוזרים לי האנשים החדשים. עכשיו כבר לא, והכל מסתדר. אומנם הייתי קצת בדיכאון פוסט-לימודים בהתחלה ושקלתי לרצוח את מחברותיי, אבל לאט לאט המצב השתפר ועכשיו אני רק מצפה להמשך השנה. אולי לא תהיה שביתה הפעם, ואולי יהיה טיול שנתי ויום כיף ופסטיבל אומנויות ראוי לשמו. ואולי סופסוף אמצא אהבה, ואולי רק אולי.