כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: Religion, Religious Coercion, etc.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
נכתב בציניות.
אכן, קוצקר, אתה צודק. לדעתי צריך להחזיר את כולנו בתשובה, ככה נספיק
לפגוע ברגשות שלכם. אני מבין אותך לחלוטין. מסכן הגבר שיראה רגלי אישה
ברחוב, ומסכנה האישה שלא יתייחסו אליה כאל רכוש הבעל.
גם מרמוז צודק. אנחנו כל כך הרבה ציבורים בארץ אחת. צריך לבטל ציבור אחד,
אז למה לא את החילוני? הכל עדיף מ - חס וחלילה - לפגוע ברגשות הציבור
הדתי. אז יאללה, מי מתנדב להעביר לי שיעורי יהדות? אתה, מרמוז או צליל?
שנייה, צריך להוריד את צליל, כי היא אישה ויכולה להכניס מחשבות טומאה
לראשי... המממ, טוב, אתה ומרמוז תצטרכו להחליט. אני די פנוי עכשיו כל
היום, חופש, אתה יודע.
האם זה אומר שאצטרך לנטוש את קהילה ההומו-לסבית? חבל, כל כך צבעונית ומשוחררת. אבל אני מניח שאם זה אסור לפי התנ"ך, אז אין לפקפק בכך. אעבור טיפול אצל פסיכולוג דתי, שאסור לו ללמוד וללמד את תורת פרויד, שיסביר לי טוב שהומוסקסואליות זה למעשה מחלת-נפש, או גנטית, לא משנה, יש בה אלמנטית משניהם. אז בגלל שאבא שלי הומוסקסואל נחבא, ובגלל התניה חברתית מושחתת שעברתי, שאומרת שלי שהומוקסואליות זה בסדר, החלטתי שאני הומו. אבל זה בעצם לא נכון. תוך כמה חודשים, אצא משם סטרייט למהדרין, אשתדך לי עם איזו בחורונת נחמדה, ונוליד 14 ילדים in no time.
למרות שאני לא עובד, ולא סיימתי בי"ס, אפרוש מהכל למען אלמד תורה, כי בתורה כתוב שמגיל 13 אני גבר עצמאי - אז יאללה, לפרנס משפחה. 14 ילדים לא אוכלים אוויר. אלמד בחברותא פרשיות מן המשנה והתלמוד, ואנעל את עצמי בפנימיה דתית, בה מקדישים כל דקה חופשית למעשה האוננות, אבל לא מודים בכך, כי זה אסור. לא אהיה גאון הדור, ולמעשה כל האשכנזים המיוחסים יתייחסו אליי כאל... נו, טוב, אומר זאת - חרא, כי אני רק חוזר בשאלה, ואין לי שם משפחה כמו מנדל, רוזצווייג, או כהן. למרות שלמען האמת, תמיד נראה לי שדווקא לחוזרים בשאלה צריך להתייחס כמיוחסים ביותר, כי הם נטשו את כל מה שהם הכירו עד אז בחייהם, לטובת עולם מנוכר ומוזר כמו עולם הדת. אבל מה אני יודע, אני רק חוזר בשאלה מסכן.
אשמור את כל החגים, בסוכות אגור בבית ארעי במשך שבוע שלם, אפילו אם יירד גשם או יהיה חמסין, כי כך עשו אבות-אבותיי ביציאת מצרים. בפסח אזרוק חצי מטבח לזבל, כי אסור בתכלית האיסור(!) לאכול לחם, או דברים כאלו, בפסח. אם ארצה פיצה, אסתפק בתחליף הקרטון שהפיצריות השכונתיות מספקות. מאז ואילך, אתפלא איך אנשים אוכלים דבר טמאים כמו חזיר או פירות ים, שאפילו הפסקתי להתגעג אליהם בזמן. לא, אני מתרכז בלשמור כשרות, להפריד בין הסכו"ם לכיורים שונים, ולא להדליק או לכבות את האור אחרי השעה 18:36 וחמש וחצי מאיות השניה - כי נכנס שבת.
איזה צבע כיפה אופנתי היום, שאני אדע?
| |
פוסטענות.
החלטתי לרכז את כל הטענות שהועלו בתגובות לפוסט "שימפתילין, ונגמור עם זה." מיום שישי ה- 01/08/08. יחד עם הטענות העיקריות כתובות תשובותיי להן (אם שחכתי משהו, זה כנראה בגלל העייפות בשעת לילה מאוחרת זו. גם כן, באותם סוגריים, אבקש לסלוח על כל טעויות הכתיב והדקדוק, במידה וקיימות, מאותה הסיבה. תיקונים מוזמנים בתגובות).
1. אני חילוני אך בכל זאת מכבד את חוכמת הדת, מאמין שיש בה הגיון, ואולי אף מקיים כמה ממצוותיה.
מצוין, כל הכבוד. לא אתחיל להתווכח על חוכמת הדת, אם קיימת, וכל הכבוד לך על זה שמצאת את הכוח לקיים את מצוות הדת, או את חלקן. איני יוצא נגדך, או נגד תופעה זו. למעשה, אני חושב שכך צריך להיות. כל אחד בוחר איך לחיות את חייו. הדתיים בחרו לקיים את כל תרי"ג המצוות? שיהיה להם בטוב; אני בחרתי לחיות את חיי ללא קיום מצווה אחת, בחופש מוחלט. על כן, אני לא רואה לנכון את ניסיון החרדים לכפות עלי עוד ועוד חוקים מעבר ל- 4 הסעיפים המוזכרים במכתב הסטטוס-קוו המפורסם של בן-גוריון (אישות, שבת, כשרות ואוטונומיה בחינוך). לדעתי, ברירת המחדל של האדם היא החופש. כל עוד הוא מכבד את חוקי החברה בה הוא חי, אין לכפות עליו דברים אחרים. כולנו צריכים להתחיל מאותה נקודת-אפס: החופש, וכל אחד יילך משם לדרכו. מי יהפוך לחרדי, מי לדתי, מי לכיפה-סרוגה, וכך הלאה.
2. אני דתי שתורם או עומד לתרום את חלקי המלא למדינה, וכמו שאתה כועס על הכפיה הדתית, אני אומר שיש כפיה חילונית בכך שנשים הולכות באופן לא צנוע ברחוב, מכוניות נוסעות בשבת וכו'.
חלק מחבריי החילונים יאמרו שהבעיה היא בדת היהודית, שהמצווה על המאמין כל כך הרבה - עד שבלתי אפשרי לקיים את הכל בשלום. אך אני אומר שהבעיה היא בדתיים עצמם. מצטער על הניסוח הגס במקצת, אך אני חושב שצריכים ללמד כמה מהם מושגים כמו "מרחב אישי", "פרטיות" וכו', כי משום מה לא מבינים שדת ותפיסת האדם אותה היא עניין סובייקטיבי ובחירה אישית לכל אדם. כלומר, אם אתה בחרת להיות דתי, אין זאת אומרת שכל שאר העולם צריך להיות מושפע מכך ולשמור על רגשותייך. כאמור, המדינה התחייבה למינימום מספק בהחלט (אותו חיזקה במתן מונופול לרבנות בכל מה שקשור לנישואים, האיסור על העסקת יהודית בשבת, חוקים העוסקים בכשרות כמו חוק החמץ וחוק החזיר, ומימון אינספור ישיבות תיכוניות, שמעתה לא יצטרכו אף לספק את המינימום הנדרש משאר בתי הספר לתלמידיהם, כמו לימודי מתמטיקה ואנגלית). בשכונות ויישובים דתיים נשמרים כל מצוות הדת, לכן דתי שיוצא מחוצה להם יצטרך לשלוט במחשבותיו ולאטום את אוזניו. אין זו כפיה חילונית, כי היא לא מעוגנת בחוק (למיטב ידיעתי, אין שום תקנה המחייבת השמעת מוזיקה בשבת בשכונות חרדיות), וכי מתקיימת - לכאורה - רק מחוץ לשכונות ויישובים דתיים מסיביים. זה מקביל, לדעתי, לכך שאני אבוא לבני-ברק בפסח, ואתבע מרכולים על כך שאני לא יכול לקנות אצלם לחם קל.
3. כתבת בפוסט שלדעתך הדת צריכה להיות שולית ביותר, לא יותר ממסורת משעשעת מהעבר, ולדוגמא לקחת את הזרם הרפורמי ביהדות, שעומד להיעלם בגלל התבוללות בין מאמיניו.
אכן, לא אכחיש, זה מה שאני חושב. עבר זמנה של הדת, לא רק של היהדות - אלא דת ככלל. לדעתי, דת לא צריכה לתפוס מקום ראשי ומרכזי בחייו של שום אדם. היא יכולה להיות מסורת נחמדה מהעבר (כמו שהיא אצלי, למשל) או דבר המתלווה לחייו של מישהו כמו אצל מאמין רפורמי.
ובקשר לרפורמים - בגלל שהם מבטלים את טענת היהדות האורתודוקסית שהיהודים הם עם נבחר, הם אינם מבחינים כל כך בין יהודי ולא-יהודי. עיקר תפיסת יהדותם היא בדיוק זאת - תפיסה מחשבתית, והמוכן לקבלה במחשבותם, הוא מבחינתם יהודי, ואין לו צורך בגיור אורתודוקסי מייגע וכובל. לכן, אין אצלם למעשה התבוללות או סכנת התבוללות, כי מרגע שהדת קיבלה תפקיד מלווה לחייו של אדם (לא תראה רב רפורמי במשרה מלאה כמעט, למשל) אין סיבה להבדיל בין הדתות באופן משמעותי.
4. מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודי, ולכן כל הטענות שלך חסרות פשר.
נלך עם הטענה הזאת קצת. במגילת העצמאות הוכרז על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". הדבר תומך בטענה, שאנחנו מדינת לאום-אתני. אך, היא גם כן מצהירה שמדינת ישראל תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, וכן תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
כלומר, בעוד ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, היא גם כן מעניקה חופש-דת טוטאלי
ושויון זכויות. שני הדברים קצת מתנגשים לדעתי, ולכן קם מכתב הסטטוס-קוו,
להסדיר את הפערים הקטנים.
כאן
נתקעתי. הנה: המאבק אבוד, המדינה היא מדינה יהודית. אך, אם נלך למקור,
נגלה שבאותם זמנים רוב היישוב היה יהודי חילוני, ולכן הגדרת המדינה כמדינה
יהודית, היא מעורפלת באופן מכוון - לצרף את המחנה הדתי למדינה הרכה בשנים
מצד אחד, ומצד שני לאפשר לחילוניים לא לדאוג בקשר לחילוניותה של המדינה
החדשה. מעמד זה חוזק בתיקון לחוק היסוד: הכנסת, בהגדירו את מדינת ישראל
כמדינה יהודית ודמוקרטית.
לכן, המדינה שלנו היא מדינה חילונית-דמוקרטית, בעלת צביון דתי-יהודי, עם רוב לאומי-אתני יהודי החי בה את חיו. הצביון היהודי הוסכם במידה מסוימת במכתב הסטטוס קוו. על כן - וכך אני רואה את זה - מעבר לאותם 4 סעיפים במכתב (שבת, כשרות, דיני אישות ואוטונמיה בחינוך) אין לאף אחד זכות להוסיף עוד צביון דתי למדינה שלנו.
ועל כן אני מתלונן על החוקים בעלי הצביון הדתי שנוספו מאז, או נוצרו באותה תקופה ונוגדים את רוח המכתב (כגון: חוק החמץ, חוק החזיר ועוד רבים).
5. לחילונים אין באמת "אידיאולוגיה" כמו שיש לדתיים, ולכן לא באמת אכפת להם לקיים כמה ממצוות היהדות פה ושם.
הדבר הזה נכון כשהוא בא ברוח טובה. אני גם לא אתנגד להדליק פעם בשנה נר חנוכה, או אולי לשמוע חזן שר תפילת שבת. אך ברגע שהדבר חוצה גבולות ועובר לחקיקה בטוענת "לא אכפת להם" - זה פסול. אומנם אין לי אידיאולוגיה דתית כמו שלדתיים יש (כמובן שלא, כי אני חילוני, והגדרתי במילון היא אדם שאין לו שום קשר עם דת), אך יש לי עקרונות, שהחקיקה הדתית בישראל נוגדת אותם, או מקשה על קיומם במצב הקיים. אין לי בעיה עם זוגות שמחליטים להינשא תחת חופה, אך כאשר זאת האפשרות היחידה לנישואים אני מוחה. גם כן, אני זועק את זעקתם של הזוגות מחוסרי הדת, שוני הדת, או הזוגות החילונים שאינם חפצים לערב את "אלוהים" באיחודם - וזוהי רק דוגמא אחת.
6. החילוניים פרינציפיסטים? בולשיט!
ההסבר פה מתחבר להסבר של הטענה הקודמת. גם לחילונים יש עקרונות, ואין סיבה לפקפק בהם יותר מאשר בעקרונות הדתיים.
7. לתורה יש את הערכים המוסריים והערכיים הגבוהים ביותר, ואין לפקפק בכך.
ואני אומר: לא. הוריי חינכו אותי להרבה ערכים שמופיעים בתורה - בלי להזכיר אותה אף פעם אחת. לדעתי, אני אדם טוב ככל אדם דתי אחר, ובחינוכי לא עורבבו שום מסרים דתיים. גם כן, דווקא בגלל שאני חילוני, אני מפקפק בתורה, כי היא הספר הקדוש של הדת איתה בחרתי לא ליצור שום קשר. על כן, אני מוכן לקבל את הטענה שמופיעים בתורה ערכים, אך לא אקבל אף אחד שיאמר שהם המוסריים והערכיים ביותר - וכמובן שכמובן, שלא אמנע מלבחון אותם באמות המידה שלי, ולפקפק בהם במקרה הצורך. למשל, אחד מהערכים המופיעים בתנ"ך הוא האיסור על משכב זכר, שפורש כמין מעניק רשות להומופוביה בזמן האחרון, וכרגע נלקח כמתנגד לעצם הוויתי. ערך כזה לא אקבל. אני מודע לכך שהפסוק המקורי אוסר רק על מעשה משכב הזכר, אך זהו צורך בסיס שלי כמו של גבר או אישה הטרוסקסואלים לקיים יחסי מין. וגם כן: הוא פורש לא כהלכה כמעודד הומופוביה, ועל כן, כאמור, אני מפקפק בו.
8. המדינה היא מדינה דתית במקורה, או לפחות בעלת צביון דתי אינו מספק, ועל כן לדתיים יש זכות לתקן אותה ולעזור לעצמם, כמו שמגזרים אחרים מנסים לחוקק חוקים המקלים על חייהם.
ואני אומר שאין להתייחס לחוקים הדתיים הכופים את הדת על החילוניים כתיקון. אף אחד לא ביקש מהדתיים לתקן משהו, וגם לא להוסיף שום חוק דתי "לטובתנו", החילוניים. המדינה קמה כמדינה חילונית בעלת צביון יהודי שולי משהו, וכך עליה להישמר. אני מודע לעובדה שהדתיים רוצים להקל על חייהם בדיוק כמו המגזר הערבי וההומו-לסבי. אך ברגע שהדבר עובר לכפיה מכל סוג של הוא - יש לעוצרו לאלתר.
9. כל חוקי היהדות באים בשביל להיטיב עם האדם, ולכן אני לא מבין למה אתה יוצא נגדם.
אולי אני מפסיד משהו בכך, ואולי חוקי היהדות אכן מיטיבים עם כל האדם - אך זהו עניין סובייקטיבי ויותר מכך: נקודתי. יש חוקים המיטיבים לכל הדעות, ויש חוקים שלדעתי משפילים וכובלים את המאמין לשווא. בכל אופן, זהו עניין אישי ופרטי ופסול הדבר לכבול את כולם בחוקי התורה באמצעות החוק.
10. ישראל היא מדינה יהודית, וכולנו צריכים להתנהג בה כיהודים. בעוד הדתיים מנסים לחוקק חוקים שתומכים בטענה זאת, החילוניים מחפשים דרכים יצירתיות לעקוף אותם - ולכן הדתיים לא מרוצים מכך. רוצה להפר את מצוות הדת? סור אל פרטיות ביתך.
שוב, יש הדתיים היוצאים מנקודת הנחה שהמדינה הזאת היא דתית, בעוד היא קמה כמדינה חילונית בעלת ציביון דתי-יהודי, עם חוקי-דת מאוד מצומצמים, וחלקם מעורפים במכוון. אמרו לי לסור אל פרטיות ביתי בשביל להפר את מצוות הדת, ואני אומר: סורו
את פרטיות ביתכם בשביל לקיים אותן. הדתיים צריכים ללמוד שאת הדת יש לקיים
בבית אם החילונים אינם חפצים בכפיה דתית מסיבית. אנחנו רוצים את החזיר
ופירות הים שלנו, את הלחם הכפרי מארומה בפסח, לנסוע לבקר את סבתא בשבת, גם
אנחנו בקצוות מנוגדים של הארץ. ואולי, בשבת הבאה, לקפוץ לבית-הכנסת.
יש היוצאים יוצא מנקודת הנחה שהמדינה הזאת צריכה להיות דתית, בעוד שרבים מן החוקים הדתיים חוקקו בנוסף לחוקי הסטטוס-קוו, שהם החוקים היחידים שהמדינה התחייבה
להם מבחינה דתית. לא דובר במכתב הסטטוס-קוו על חוק איסור גידול חזיר, או
איסור חמץ, או איסור תחבורה ציבורית בשבת. המדינה נוצרה בכוונת תחילה
כמדינה חילונית בעלת ציביון יהודי, ותו לא.
מה שנאמר בטענה מזכיר לי קצת את הקומוניסטים בבריה"מ. הם רצו ליצור
מדינה חדשה וקומוניסטית, אבל למעשה סיפקו לאזרחיהם חיים די עלובים, ביחס
למדינות אחרות ורבות באירופה. בגלל זה הם סגרו את גבולותיהם - הם ידעו שאם
אנשים יראו את החיים הטובים ללא הקומוניזם, הם לא ירצו להישאר ברוסיה. אז
בעולם החופשי היום, הרוב החילוני רואה ויודע שהוא לא רוצה חיים דתיים, לכן
אנחנו עוקפים את החוקים - כי זה לא קשור אלינו ואנחנו לא שומרים על המצוות
האלו. אנחנו רוצים לאכול חזיר, ולחם בפסח, ולנסוע בשבת לבקר חברים בעיר
השכנה כי זה יום המנוחה היחיד שיש לנו.
11. אם נאבד את המאפיינים היהודיים, לא תהיה לנו הזכות להשתמש ב"חוק השבות", דבר שיוביל לעליית רבבות ערבים וכפייה מוסלמית מאסיבית בארץ ישראל.
מדהים עד כמה הטענה לא נכונה. באופן אישי, איני חושב שנכון לאבד את כל המאפיינים היהודיים, אלא לצמצם אותם לארבעת הסעיפים של מכתב הסטטוס-קוו (אישות, שבת, כשרות ואוטונומיה בחינוך). אך בהנחה שכן נאבד אותם, תמיד יש אפשרות לשנות את חוק השבות. אח"כ, בהנחה שבכלל ירצו להעלות רבבות ערבים לפה, אין זה אומר שיקבלו אזרחות וגם אם כן - אין זה אומר שכולם יהיו מוסלמים. וגם אם כן, כמו שיש למנוע את הכפיה הדתית-יהודית, יש למנוע כפיה דתית-מוסלמית וכפיה דתית-מכל סוג.
12. אם הוספו חוקים דתיים מאז קום המדינה, כנראה למוסיפים אותם יש זכות וסיבה טובה לעשות כך.
אני מפקפק בשני הדברים. קודם כל, בכך שהמחנה הדתי הצטרף למדינה בקובלו את מכתב הסטטוס קוו, אין הוא רשאי להוסיף כך סתם עוד ועוד חוקים על בסיסו. המדינה התחייבה לדברים מסוימים, הדתיים קיבלו זאת - זאת, ולא דבר מה נוסף! - על עצמם, ואין להם זכות "לשנות את החוזה" כך סתם, אלא באישור כל המדינה. לכן, הפיתרון האידיאלי בשבילי יהיה לעשות משאל עם לפני כל חוק בעל צביון דתי מובהק. גם כן - איזו סיבה טובה יש לח"כ להעלות חוק בעל צביון דתי, חוץ מרגש העליונות הזה, של התיקון. הרבה יותר קל לעשות זאת באמתלה של A Greater Good, אני מיטיב עם החילונים בכך שאני מחוקק חוק זה, כי הוא שומר על המאפיינים הדתיים של המדינה, כראוי. לא, זאת לא סיבה מספיק טובה, והיא אף רעה, כי היא לא באה ממקום של טובת המדינה, אלא מוטה בדעות דתיות.
| |
שימפתילין, ונגמור עם זה.
היום נסעתי ברכבת לת"א, לשמוע את הקונצרט המצוין של הפילהרמונית הצעירה. אני קראתי ספר, ופתאום נדחפה לי כיפה לפרצוף, ע"י גבר דתי בגילו של אבי, בערך. "בוא, תשים תפילין מהר ונגמור עם זה", אמר. "לא, תודה", השבתי המום. ובכל זאת, בלי שום אזהרה, הוא דחף לי כיפה לפרצוף. "מה זה לא רוצה?" אמר, "ברית-מילה רצית שיעשו לך? את הדברים החשובים עושים בלי שרוצים. יאללה, מהר, שים את זה". ואני המשכתי בשלי: "אני לא רוצה לשים תפילין"; וגם הוא המשיך בשלו: "זה מאוד לא מנומס! ככה לסרב? מה אתה לא יהודי?". רק לאחר שאמרתי כמה פעמים בפירוש "לך מכאן", הוא באמת הלך, והשאיר אותי לדתי המתפעל ממול, ששאל אותי בדאגה-קמעה אם לא שמתי תפילין בחיי.
מדהים אותי כל פעם מחדש לגלות את עולם הדת, כפי שהדתיים שלנו מציגים אותו. במקום שירות-צבאי, שרבים מהם מוותרים עליו בשביל ללמוד תורה, הם עושים שירות לציבור: מסתובבים בימי שישי בשביל לאפשר להמונים לשים תפילין, יברכם השם. לזאת אני רגיל, אבל לשכנוע שחוויתי - עוד לא, ואני מקווה לא להיפגש עם זאת שוב.
מאוד מפתיע אותי, גם כן, המשפט הזה, "מה, אתה לא יהודי?", שמועלה נגדי כאשר אני אומר לשותפיי לשיחה, שאני לא שומר שבת, צם בימי כיפור, שומר כשרות, מאמין באלוהים וכו' וכו' וכו'. בכנס הקיץ האחרון של המקובצת אית"ן הייתי בחדר עם אנשים מתזמורת הבית שלי, ושוב התפתח דיון על הסיור לאיטליה, שבו לא נטלתי חלק מתוך שמירה על עקרונותיי. הם נורא נהנו לצחוק על ה'אתאיסטי' הזה, שלא מאמין באלוהים, ולא שומר שבת, ולא נסע לאיטליה רק בגלל ששמרו כשר. הם לא יכלו להבין שכל הטרראמים שהמנצח שלי עשה בשביל לשמור על חוקי היהדות בסיור הם רק התסמינים של רעה גדולה יותר, שאני לא התכוונתי לתמוך בה. ושוב, "מה, אתה לא יהודי?".
אז הנה, אחת ולתמיד: אני יהודי, כי הוריי יהודיים. אני לא מתנגד לדת היהודית, או לדת באופן כללי. אני מתנגד לאקט ההשתלטות שהיא ביצעה על מדינתנו, ואתנגד לה אם תשתלט על מדינות אחרות. במאה ה- 21, מקומה של הדת היא בצד, ועליה להיות כפופה לעקרונות המאה בה אנחנו חיים. למה אני צריך למצוא דרכים יצירתיות לתזוזה בין-עירונית בשבת? למה עלי לחכות לצאת הכוכב הראשון בשביל להנות משירותי חנויות רבות, שלא פתוחות בשבתות? למה בפסח אני צריך לזרוק חצי-מטבח כי הוא מוגדר פתאום חמץ? למה פעם בשבע שנים הארץ הופעת מדבריות-מדבריות לכבוד שנת השמיטה? התחבורה הציבורית צריכה לעבוד בשבת כמו בכל יום אחר, כמו החנויות, בפסח זה נחמד לאכול מצות לזכר יציאת מצרים, אבל אין סיבה לזרוק חצי מטבח, ולייקר פי שתיים את מחיר הפירות והירקות פעם בכמה שנים... למה? בשביל לכבד אל שאין לי שום הוכחה לקיומו*?
לא ברור לי. הדת נחמדה כל עוד היא מועלה רק בארוחות-חג, כאמצעי להחזיק משפחות יחד במועדים שמחים. לא יותר מכך. בכך, אני נוטה חסד ליהדות הרפורמית, שבין מאמינה אפשר לראות תופעות חיוביות כמו אנשים שנוהגים לתפילת שבת, עושים בר-מצוות גם לבנות ואוכלים לחם יחד עם המצות בסדר-פסח. זוהי דת בגרסתה הנכונה במאה ה- 21, ולא הצל המעוות שלה שהאורתודוקסים היהודיים מציגים לנו מקום המדינה, ולו האמנתי באלוהים - הייתי יהודי רפורמי לבטח.
* מגיבים יקרים, חסכו לי את הסבר ה"לא ראית מי יצר את החולצה שאתה לובש, אבל אתה בכל זאת מאמין שמישהו יצר אותה; לא ראית מי יצר את העולם, אך ברור לחלוטין שאלוהים יצר אותו".
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
