כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בחזרה לשגרה (ובהתאם לנושא החם).
מצחיק אותי שכל התלמידים מכנים את הקיץ בשם "חופש" ולא "חופשה". כך, אנחנו שומעים את הכינוי "החופש הגדול", כשלמעשה יותר נכון להגיד "החופשה הגדולה" או "חופשת הקיץ". לי זה נורא התחבר עם השנה הלחוצה-יחסית שהייתה לי ונורא שיעשע אותי כשיצאתי משער ביה"ס בפעם האחרונה לכיתה ט' לאחל לכולם "חופש נעים", כאילו כולנו עבדים שכרגע קיבלו עצמאות על חייהם.
אז הנה, מחר מתחילים את כיתה י', והזמן שוב עשה את הבלתי אפשרי, ואיפשהו בין מחנה התזמורת לעבודה במתמטיקה נעלמו להם שישה שבועות, הידועים גם בשם חודש וחצי. חדל התעוררויות מאוחרות, חסל ארוחות בוקר בשתיים-עשרה בצהריים, הלאה שכיבה חסרת-תועלת על המיטה במשך ימים שלמים. חוזרים ללמוד. חוזרים לעשות ש"ב, להתעורר כל יום בשש, לנסוע ברכבות ולקלל את מערכת השעות. חוזרים לשבת בכיתה עם מזגן שעובד רק על עצמו, ולנסות לתפוס אוויר מהחלון הפתוח למחצה (כי המזגן עובד). אך השנה אני אכיר חברים חדשים, לבטח; מילה חדשה כבר מסתובבת אצלי בלקסיקון, בודקת את מקומה, איפה היא צריכה לעמוד; מיד אחרי "בבית" ולפני "בדיקת נוכחות" - מצטרפת לה "בגרות". אותו מבחן ידוע לשמצה, עליו אני שומע באימה מכיתה א', דבר בלתי נמנע במשפחה הסובייטית שלי. כבר שמעתי את כל הפאשלות האפשרויות שאפשר לעשות במבחן הזה, מלפספס שאלה עד להיפסל בגלל אייפוד רועש מדי. כבר שמעתי על כל ההורים שמנסים לשכנע את הילדים שלהם ש"זה רק מבחן" ובסוף לא ישנים לילה שלם בעצמם בגלל הדאגה. קשה לי לתאר עכשיו איך יילך לי בבגרות, כי אני יודע שאפילו אלו שהולך להם טוב כל השנה, יכולים להיכשל בגדול.
אח שלי עדיין ישן. יהיה לו קשה לחזור לשגרה. אני כבר שבועיים מנסה לחזור לשעון בי"ס, לקום כל יום בשש, ללכת לישון כל יום בעשר. אשקר אם אגיד שהצלחתי ועכשיו אני מרגיש רענן בשעות טרום הזריחה. כל הזמן יש את הפיתוי הזה מאחורי העיניים לחזור לישון; לעצום אותן רק לשנייה, תנומה קלה, והכל נהרס. אני צריך לפחות שמונה שעות שינה, ואם אני מקבל כמה מהן בין שתיים לארבע אני אלך לישון בחצות, ואקום הרוס למחרת. וכבר קרה לי השנה שעשיתי "דווקא" לעצמי ונשארתי ער עד חצות בשביל לתפוס שידור חוזר של גיא פינס, סתם כך, כי בא לי. אני מניח שיש צד בי שעדיין לא השלים עם האילוץ הזה, לקום בשש. בקיץ זה עוד נחמד, אבל בחורף עדיין חשוך וקר, וכל מה שרוצים לעשות בשש בבוקר זה לחזור לישון ולשים פס על כל העולם. להתכרבל מתחת לפוך אפילו אם היום יש מתכונת בלשון או בגרות במתמטיקה. כנראה שלאט לאט אני מגיע לגיל בו יש לי פחות ופחות אפשרויות לעשות דברים כאלו, וכל שנה אני רק מאמץ לעצמי יותר ויותר דברים שכובלים אותי אליהם, ואני לא יודע אם זה רע כל כך בהכרח. כבר עכשיו אני יודע שאני אצטרך לעזוב כמה מסגרות, אבל אותן מיציתי ואני מבין שהן אינן יכולות לתרום לי יותר בכל צורה שהיא. מרגע שבאים לחזרות רק בשביל נימוס או להיפגש עם החבר'ה, זה הופך למיותר אחרי כמה זמן, וזה מה שקרה עם כמה מסגרות במהלך השנה הזאת. מצד אחד, נורא מהנה; מצד שני, באותו הזמן אפשר לעשות דברים אחרים.
במהלך השנה הזאת התחלתי לעבוד (קצת קשה לפספס את זה אם קוראים פה יותר מפעם אחת), ובמהלך שנה"ל כל יום שבת טמן בחובו רתיעה גדולה ומשיכה גדולה גם כן. מצד אחד, עוד יום של עבודה משמימה ומשפילה ללא תגמול אמיתי; מצד שני, כשהכל יסתיים אני אחזיק בידי מספר שטרות כסף ואתחיל שבוע חדש של לימודים. מדהים אותי לפעמים עד כמה כל דבר בחיי כרגע קשור לביה"ס, ואני יכול בכנות להגיד שביה"ס שלי הוא הדבר שאני הכי אוהב והדבר הכי מדהים שקרה לי כל חיי. כנראה זהו עדיין שריד מכיתה ט', המכונה אצלנו בחיבה "החמשושיאדה". ואולי אני תמיד אהיה חמשוש. אני עדיין תופס את עצמי מסתכל על ביה"ס במין התלהבות מוזרה כזאת, שאח שלי היה קורא לה "פרובינציאלית" תוך עיקום האף, בחיקוי שלי לכאורה. קשה לי להבין כרגע את החברים שלי מביה"ס הקודם שנכנסו לדיכאון קליני לקראת החזרה ללימודים, כי אני התחלתי להתגעגע בשלושת הצעדים הראשונים שצעדתי מהשער האחורי לכיוון תחנת הרכבת.
הקיץ בשבילי הוא גם "חופשה" לרענון המשאבים אבל גם "חופש" מעבדות לחרות, בפראפאזה על הגדת פסח; וכמו בכל "חופש" יש קורבנות שצריך לעשות, כמו לא להיפגש עם החברים שלך במשך חודשיים, ולהתעדכן במצבם רק דרך הודעות אישיות במסנג'ר ועדכוני סטאטוס בפייסבוק. מדהימה אותי כל פעם מחדש ההתקדמות ביחסי האנוש שעשיתי השנה. מעולם לא הסתדרתי עם השכבה שלי במיוחד, ורק בכיתה ז' הצלחתי לרכוש כמה חברים (חברות, למעשה) שהקשר איתם החזיק עד עכשיו. עכשיו אני גאה להגיד שיש לי כמה חברי אמת, שאני לא יכול לתאר את החיים שלי בלעדיהם, ואני מקווה שאני אהיה בקשר איתם גם אחרי מסיבת הסיום. אולי בגלל זה הכתה אותי ידיעה אחת בהפתעה שלשום, כאשר כל השכבה התכנסה לפגוש את המצטרפים החדשים ולראות את השיבוץ החדש לכיתות: ילדה אחת מכיתתי, חברה קרובה שאהבתי מאוד, החליטה לעזוב את ביה"ס מכמה סיבות. בהתחלה חשבתי שצוחקים איתי, אבל התברר שזה נכון אחרי שיחה עם המחנכת הקודמת. לכולנו היו מחשבות על עזיבה השנה, שהייתה לא קלה לכל הדעות. דרוש אומץ אמיתי בשביל לעזוב את ביה"ס, כי הוא שונה מהרוב המוחלט של בתי-הספר בארץ גם בתוכנית הלימודים וגם באוכלוסייה שלו. לא אומר שלא אתגעגע, זה לא יהיה נכון, אבל אני מאחל לה דרך צלחה בכל אשר תפנה, גם אם תחליט לחזור.
רות סוף מהיממה האחרונה של הקיץ. נתראה בשנה הבאה.
| |
פוסטעודה.
ספרות, 95 (מצוין).
התאכזבתי השנה מספרות. המורה עשה רושם של אדם נחמד בהתחלה, ואז הגיעה השביתה. אדם שמרשה לעצמו להביא כ- 35 ילד מכל רחבי המדינה בשביל שיעור אחד בלבד, ואז לשחרר אותם אחרי 20 דקות כי כואב לו הראש, לא עושה רושם של אדם אכפתי במיוחד. יחד עם כל המקרים של כשל בתקשורת בינינו לבינו, הוא גם לא עשה רושם של מורה טוב במיוחד. כמה פעמים הגענו לכיתה במיוחד בשבילו בשביל לגלות שהוא לא הגיע? כמה פעמים הוא בזבז שיעורים שלמים בשביל להגיד לנו עד כמה שאנחנו ילדים קטנים ורעים? מספיק בשביל להימאס על כולנו. אבל, בהתחשב בעובדה שהיו סה"כ 2 מבחנים השנה, שבאחד מהם הוא החליט להוריד לילדים ציון מהמבחן גם בגלל ההתנהגות בשיעורים, ולי אישית בגלל שהפתיחות שהיו לי לשאלות מסוימות לא סיפקו אותו (כאמור במבחן, "היכן הפתיחה?!"), יש לי מזל שקיבלתי 95. אומנם יש ילדים שלא מסוגלים לכתוב פתק לאמא לבדם, וכל מה שהם עשו למבחנים היה לשנן ולהקיא, זה בכל זאת 95, ולא נכשל.
היסטוריה, 95 (מצוין).
שיעורי היסטוריה היו חוויה מיוחדת. המורה הכל-כך שונה ממורות אחרות באופן כללי, וממורות אחרות להיסטוריה בפרט, בהחלט עשתה את ההבדל. בין שיעור על הטוטאליות של מלחה"ע הראשונה, סיפור על הילדות המצחיקה עד דמעות של המורה, והמבחנים התמציתיים עד מאוד, אני מרגיש כאילו למדתי משהו אחר חוץ מעובדות על מספר ההרוגים בקרב על הסום.
אנגלית מואץ, 94 (טוב מאוד).
זאת הפעם ראשונה בה נתקלתי בשיטת הלימוד של כיתת הדוברים בביה"ס שלי. אין ספר, אין דפי תרגול בבית, ולא לומדים דקדוק כלל. מדברים, משוחחים, וכל יום ראשון כותבים חיבור על נושא כזה ואחר. הדבר לא עובד כלל. בגלל שאין ספר או דפי תרגול, אי-אפשר באמת לבדוק את עצמך, אם התקדמת או לא. אפילו אלו שחרשו על דקדוק השפה בשנים הקודמות הספיקו לשכוח את הכל בגלל שלא עסקנו בזה אפילו חצי-דקה השנה, וכמות דוברי האנגלית האמיתיים בכיתה שלנו מיקרוסקופית. הנושאים לחיבור תמיד, אבל תמיד יהיו דביליים, בעיקר בגלל המורה, שלא תמיד עושה רושם של מאוזנת נפשית. אפילו בשיחות בכתה, שלרוב סבבו סביב הנושא לחיבור, או המחזה/ספר שקראנו באותו זמן, תמיד סבבו מספר קטן של אנשים, ביניהם הדוברים האמיתיים, וכאלו שיודעים אנגלית בשפה מספיק טובה בשביל לדבר בה בחופשיות. כבר כרגע ידוע שבשנה הבאה תוחלף המורה, וכך לטובה.
מתמטיקה מוגבר, 85 (טוב מאוד).
השנה הייתה אכזבה ממתמטיקה. תמיד הלך לי טוב במקצוע הזה, ותמיד הבנתי את ההסברים של המורה מהפעם הראשונה שהיא הסבירה אותם. בשנה שעברה, בביה"ס הקודם שלי, תקעו אותי בפרוייקט האצה במתמטיקה, שאם הייתי ממשיך בו, בכיתה י' הייתי יכול לסיים עם מתמטיקה לעד. איכשהו, למרות שלמדתי את החומר של כיתה ט' כבר בשנה שעברה, כנראה שהייתי שאנן מדי. עד שלא קיבלתי 25 במבחן כלשהו השנה, לא הפנתי שאפילו אני צריך לשבת בשקט ולהקשיב למורה כדי לעבור. אומנם את מ- 25 שיפרתי לציון עובר של 63, ובמבחן הבא קיבלתי 100, בכל זאת לא הלך לי טוב במבחן האחרון בשנה, בעיקר כי הייתי עם חום. בסופו של יום, אני מרוצה מהציון הזה, ומקווה שיילך לי יותר טוב בשנה הבאה.
צרפתית, 87 (טוב מאוד).
מקצוע שהתחלתי ללמוד רק השנה, וגם זה בהתערבות ישירה של אמא, שלא רצתה שאני אבזבז את זמני בתרבות האסלאם, מקצוע מעניין כחוג לאחה"צ או קורס בהתכתבות (:P). המורה התבררה כקצת נוקשה בשביל ביה"ס, לדעתי, אבל בסופו של דבר כן למדתי כמה דברים בסיסיים, ודודתי, שהיא גם מורה לצרפתית בעברה, רוצה שאני אעשה 5 יח"ל צרפתית באופן אקסטרני, יחד איתה. אולי יצא מזה משהו בסוף.
גיאוגרפיה, 72 (כמעט טוב).
אין לי מה להגיד על המקצוע הזה, חוץ מזה שהוא מותג מזויף במערכת החינוך הישראלית. אנחנו לומדים בעיקר על השטח של מדינת ישראל, שעם כל הכבוד היא לא כזאת גדולה. בכיתה ט' אני סיימתי ללמוד גיאוגרפיה, ורוב הסיכויים שלא אלמד שוב את המקצוע הקלוקל-בישראל הזה, ובאופן רשמי אני לא יודע מהי בירתה של צ'כיה או פרו. זה מתחבר לבעיה העיקרית שלי עם מערכת החינוך, והמדינה באופן כללי, שמאלצת אותנו לחיות במסדרון ארוך וצר של יהדות, ציונות וישראליות-שעדיין-לא-התגבשה-עד-הסוף.
מוט"ב, 85 (טוב מאוד).
מקצוע מוזר, שאנחנו צוחקים עליו שהומצא ע"י ביה"ס שלנו בשביל לעמוד בדרישות משרד החינוך, שדורש שתיכוניסטים יסיימו את התיכון עם איזשהו מקצוע מדעי ביד - ויהיה מה. מוט"ב הם ראשי התיבות של "מדעים וטכנולוגיה בחברה", או בקיצור: מדעים, או טבע, המקצוע המוזר הזה שלמדתם ביסודי, מין ביולוגיה לייט עם קריצה לפיזיקה או כימיה לעיתים רחוקות. בגלל שכיתה ט' היא מסדרון עוד יותר צר ממערכת החינוך בתלמה ילין, לא לומדים לשון, תנ"ך, אזרחות, פיזיקה או ביולגיה. לכן, אנחנו צריכים לסבול במוט"ב כדי שנוכל להגיד שאנחנו יודעים מה זה ערפיח ו- CO2.
חינוך גופני, 70 (כמעט טוב).
אני אפילו לא ארחיב בדיבור על המקצוע המסויט הזה.
תיאוריה, 93 (טוב מאוד).
חוויה מיוחדת היו שיעורי התיאוריה. בקצב מטאורי, עם מורה מיוחדת במינה (לטוב ולרע), סיימנו את כל מה שאנשים אחרים לומדים בכמה שנים - בפחות משנה אחת בלבד. היא טוענת שזה בגללנו, אנחנו טוענים שזה בגללה, אבל בשנה הזאת, למרות השביתה, הספקנו את כל מה שהיא רצתה שנספיק ומעבר. היא טוענת שבשנה הבאה היא מתכננת ללמד אותנו חומר שהיא לא השתמשה בו כבר הרבה זמן, כי קבוצות התיאוריה שהיא מלמדת בשנים האחרונות לא מספיק ברמה. זה לא חלק ביה"ס (כנראה) וכמובן שכמובן שזה לא קשור לדרישות מערכת החינוך המזעריות בנושא הזה, אבל טוב לי לדעת שאני אצא מביה"ס עם ידע יותר רחב בתיאוריית המוזיקה מאשר אנשים אחרים.
סולפג', 78 (טוב).
היה לי מאוד קשה השנה במקצוע הסולפג'. אני לא עוסק במוסיקה הרבה זמן, יחסית לשאר אנשי שכבתי, ושמיעת מרווחים, אקורים ומהלכים הרמוניים הייתה קצת בעייתית בשבילי השנה. אני גאה לאמר שעם הרבה השקעה מצידי (שהייתי יכולה להיות גדולה יותר, אחרי הכל), הצלחתי להשתלט במידה סבירה על החומר, ואני מקווה להגדיל את המידה הזאת עד השנה הבאה, באמצעות אימון יום-יומי במהלך החופש.
ספרות המוזיקה, 98 (מצוין).
אני לא עומד לריב עם המורה על הציון הזה, אבל חבל לי שלמרות שתמיד הייתי בצמרת הציונים של הכיתה בכל המבחנים והבחנים, וקיבלתי כ- 5 או 6 כוכביות (כל כוכבית = הוספה של 3 נקודות לציון הסופי), לא קיבלתי 100 עגול ויפה. בכל זאת, זהו במידה רבה המקצוע האהוב עליי ביותר, ואני שמח שקיבלתי את הציון הכי גבוה בשכבה, שהרבה אנשים משכבות בוגרות יותר היו רוצים לקבל בסוף השנה הזאת, או כשהם היו בכיתה ט'.
תולדות המוזיקה, 91 (טוב מאוד).
לא ידעתי למה לצפות מהמקצוע הזה, והגדרתו עדיין קצת מעורפלת בשבילי. אני חושב שבספרות המוסיקה אנחנו מנתחים יצירה ספציפית, בעוד בתולדות המוזיקה אנחנו מנתחים מאפייני יצירה מוזיקלית בתקופה מסוימת, עם התייחסות לרקע ההיסטוריה. למעשה, הייתי שמח אם היו נותנים את השעות של תולדות המוזיקה לטובת שיעור ספרות המוזיקה, ופשוט היינו מנתחים יצירות בסדר כרונולוגי.
מקהלה, 94 (טוב מאוד).
למען האמת, אני חושב שרוב החמשושים (ט'ניקים) ששרו השנה במקהלה, צריכים לקבל 95 אם לא 100. אולי בגלל העובדה שאנחנו קטנים וחדשים פה, או שבגלל שאין לנו כל כך חיים מחוץ לביה"ס, אבל אנחנו היינו השכבה היחידה שבאמת התגייסה לעשיה המוזיקלית במקהלה השנה. נכון, היו וישנם כאלו שלא אוהבים לשיר, אבל באופן כללי, אני חושב שהיינו השכבה שהכי השקיעה השנה.
ממוצע: 88 (טוב מאוד).
אני בשמח, בסופו של דבר. חשבתי שיהיה גרוע יותר. גם אמא רגועה.
לסיכום השנה:
היה מדהים, ביה"ס ענה והתעלה על כל ציפיותיי. אני שמח שבאתי למקום המדהים הזה, ואני בטוח שהוא תמיד ישאר בלבי.
| |
על האכזבה ממערכת החינוך
זה התחיל עוד בכיתה ג'. בשתי הכיתות הראשונות הייתי יכול להירגע ובראש שקט לחשוב שאני לומד בביה"ס הכי טוב בעולם, גם אם הוא היה הבחירה האוטומטית מבחינת העירייה וההורים. פתאום בכיתה ג', אמא פלטה משהו. אבא פלט משהו. סבא וסבתא התעניינו. משבר הילדות הראשון בא.
לאורך כל כל שנות היסודי (חוץ מכיתות א'-ב', זאת אומרת) הופעלה עליי בבית תעמולה אנטי מערכת-חינוך-ישראלית שלא הייתה מביישת שום משטר טוטליטארי לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית. לא מלמדים מספיק טוב את זה, לא מלמדים מספיק מהר את השני, לא מלמדים מספיק עמוק מקצוע עמום אחר - ואיך לא מלמדים את המקצוע ההוא, תגידו לי, למען השם! הרי אנחנו למדנו את זה כל כך טוב שאנחנו נדע להגיד לך את זה גם אם תעירו אותנו באמצע הלילה עם הנגאובר, את השני למדנו תוך שנתיים - לא כמו השלומפרים האלו שמלמדים אתכם את זה בארבע (בסוד אומר שאת המקצוע העמום ההוא הם למדו לעומק, הרבה יותר ממה שמלמדים אותנו, וגם את המקצוע האחר, ששחכתי איך קוראים לו, שאנחנו לא לומדים בכלל, אבל הם למדו - למדו טוב יותר). כלומר, מה יש להשוות בכלל? מערכת החינוך הישראלית מנהלת קרב אבוד מראש מול מערכת החינוך שנמצאת בראשם של ההורים שלי, שלך, ושל כ ו ל נ ו . אומנם שלי למדו בבריה"מ, שלך בישראל הקלאסית של שנות השבעים, אבל בבסיסן הן אותן מערכות חינוך, שהן הרבה יותר טובות משלנו, כמובן.
אז את היסודי ביליתי תחת קיטונות של פרופגנדה אנטי מערכת-חינוך-ישראלי שלא הייתה מביישת אף אחד. ועכשיו? עכשיו פיתחתי לעצמי תיאוריה קטנה משלי. כשההורים שלנו היו ילדים, הם למדו במערכת חינוך הרבה יותר טובה. אני מקווה שכשהילדים שלי יהיו קטנים, הם ילמדו במערכת חינוך הרבה יותר טובה מזאת של היום במדינת ישראל. ואנחנו? אנחנו נתקענו באמצע, בתקופה הזאת בה המערכת הקודמת גוססת והחדשה עוד לא בתיכנון לידתי, עוד לא נראית באופק. אז אנחנו סובלים את זה. בגלל זה יש לנו יצורי כלאיים כאלו, בי"ס שמציע המון עם בעיות ברמת המורים, התלמידים ומצב מתקניו, כמו זה של אח שלי; ובי"ס לאומנויות, מן הטובים שיש לישראל להציע, שאיכות מתקניו שואפת לאפס, ויש לו חוסר איזון משווע בין שני צדדיו - האומנותי והעיוני.
בגלל זה, בכיתה ט' אני לא לומד פיזיקה, ביולוגיה, תנ"ך, לשון, אזרחות, ויש לי רק 4 שעות מתמטיקה, ולמנהל אין מה להגיד לי על זה, רק לדרוש ממני עוד 1,000 ש"ח לשנה, כי 7,000 זה לא מספיק. הוא צריך ללמד אותי גיאוגרפיה או כל מקצוע א-בגרותי אחר כדי ליצור רושם שביה"ס שלו זה לא רק מטחנת בגרויות, למרות שזה מה שהוא בעצם. בגלל שקיצצו לו שעות מפה ועד הודעה חדשה, הוא לא יכול ללמד אותי פיזיקה, ביולוגיה, תנ"ך, לשון ו/או אזרחות, או אולי עוד כמה שעות מתמטיקה; הוא לא יכול לבטל את המקצוע הכי לא נחוץ כרגע (גיאוגרפיה) בשביל ללמד אותי לשון, ולהוריד לחץ מהבגרות בלשון של שנה הבאה, כי תלמה ילין היא לא, אני חוזר: לא, מטחנת בגרויות.
אז במידה ואני לא הייתי מרחיב פיזיקה לא הייתי יודע מה זה, אני בחיים לא אדע בסיס בביולוגיה, לתנ"ך אני אצטרך לחרוש בתיכון בין כל שאר הדברים שצריך לחרוש אליהם בטירוף, בלשון אני אצטרך לקחת מורה פרטית ולבזבז המון כסף על דברים שאפשר היה ללמוד בכיתה ט', ואחרי זה גם לנגן קצת, כי אתה פה בבי"ס תלמה ילין, אתה יודע, באת לפה בשביל ללמוד מגמה, אז אתה צריך לדעת לנצל כל רגע פנוי ולדעתי את האיזון הנכון בין אקדמי לאומנותי.
בא לי הפסקה מהכל, רק לשבוע.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
