כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פוסט לבוס.
די, באמת שנמאס לי מהעבודה הזאת. נמאס לי שאתה כועס על זה שאני הולך לאט מדי, על זה שאני אוכל לאט מדי, על זה שאני שותה יותר מדי, על זה שאני יושב, על זה שאני בא לעבוד אצלך בכלל. בסופו של דבר, אני עדיין ילד, ואם אני לא מצליח להרים משהו, או לנקות שולחן מספיק מהר, זה לא אומר שצריך לקלל את כל אילן היוחסין שלי. בסופו של דבר, אם אני אתפטר, זה כן יעשה לך כאב ראש, והאל יודע שאי-אפשר לשרוד יותר מדי בזמן במקום המקולל שאתה מכנה "מסעדה". הדבר היחידי שכולנו עסוקים בלעשות שם זה לקמבן אחד את השני לעשות משהו במקומנו.
אני לא מבין למה אסור לי לשבת, לדבר או לשתות בזמן העבודה. אני לא בנאדם? אז זה שאני עובד בשחור, ולמעשה - באופן רשמי - לא עובד אצלך, אומר שיש לי רגליים מעץ? אתה לא חושב שקשה לי לעמוד כל היום, בין פיילה מלאה-בכלים אחת לשניה? אתה יושב לך בנינוחא, שותה קפה, ומסתכל עליי בזמן שאני עושה סיבובים אין-סופיים מסביב למסעדה, בחיפוש אחר עוד שולחן מלוכלך לפנות. אה, כן, שחכתי לכעוס על זה שגם אם עומדים יותר מדי זמן בלי לעשות כלום, אז אתה כועס, ושולח אותי לעשות סיבוב, כאילו הדבר מפיק איזשהי תועלת.
אז כן, אני עדיין לא מבוגר כמוך, למעשה, אתה יכול להיות סבא שלי, ואני לא רשום בשום מקום, ואתה יכול לפטר אותי ברגע בלי לשלם לי כלום, ואני לא כל כך אוכל לעשות עם זה משהו, אבל זה לא אומר שאתה יכול לקלל את ה"אמא הזונה" שלי בגלל שלקחתי עוד כוס מים ביום חם כמו היום. זה לא אומר שאתה יכול להוריד לי את המשכורת ביותר ממאה שקלים, ואז להתייחס לזה כאילו זה דבר טוב, כי מעכשיו אנחנו באים שעתיים מאוחר יותר כל יום שבת. לא שאלת אף אחד מאיתנו, פשוט מצאת לעצמך תאילנדי שיעשה חצי מהעבודה שלנו במקומנו, ועכשיו אתה כועס עלינו שאנחנו הולכים לאט למרות שאנחנו "באים ב- 11". אז מה? אז זה אומר שאני צריך לרוץ עם כלים מלוכלכים למטבח?
מאוד לא ברור לי כל העניין. האם לקלל אותי גורם לך להרגיש גבר? אני עובד אצלך כמעט שנה, ורק עכשיו נאותת לזכור את השם שלי, בואריאציה פרטית משלך, כאילו שאני חבר שלך מתקופת הלח"י. כל פעם שחבריי לעבודה אומרים לי ש"הבוס קורא לך", ואני מתייצב לידך, שואל אותך אם קראתי לי, אתה אומר לי "בטח שקראתי לך!", כאילו שיש בינינו חיבור טלפתי הקורא לי כל פעם שיש משבר כלי במטבח.
נכון, אני בכלל לא עשיר, אבל לפעמים פשוט בא לי לזרוק עלייך את כוס המיץ שבגללה אתה צורח עליי, ולברוח משם לעזאזל. אין לי יותר כוח מנטאלי להתמודד עם הצעקות והקללות שלך, שלמרות שכולם אומרים לי "להתעלם" מהם, כן פוגעות.
הבהרה:
נשאלת השאלה, למה אני עובר את כל זה. אני יכול לעבוד רק בשבתות; בימים אחרים, אני חוזר הביתה די מאוחר מביה"ס (כי אני לומד מחוץ לעיר), ואז אני צריך להתאמן - מתי שאין לי מקהלה, תזמורת או שיעור נגינה אחה"צ. זאת העבודה היחידה שמצאתי שבה אני יודע שאני אעבוד רק בשבתות, ולא יהיה מצב שיקראו לי למשמרת באמצע השבוע, מתי שלא אוכל לבוא, והדבר סתם יגרום לסכסוכים מיותרים או אפילו לפיטורים שלי. אני מקבל לשעה 17 ש"ח, קצת יותר משכר המינימום לבני-נוער, אם אני לא טועה, אבל הרבה יותר נמוך משכר המינימום שאני אמור לקבל בשבת. מה שנוח, אבל, זאת העובדה שאני מקבל את השכר (זעום עד כמה שיהיה) במזומן, מיד בסוף יום העבודה.
| |
מחשבותעבודה.
יש לי אפשרות, בעיקרון, לעבוד גם בימי שישי בערב, מתי שהמסעדה שאני עובד בה מביאה נגנים וזמרים ל'ערב פולקלור רוסי'. אין-ספור רוסים שיכורים רוקדים לצלילי המוזיקה שאני הכי שונא בעולם, שמתנגנת בדציבלים לא חוקיים בעליל. זאת משמרת של 12 שעות בערך, פלוס משמרת קצרה יותר בימי שבת של שבע שעות. ביחד, 19 שעות בשבוע, עם 17 ש"ח לשעה, יוצא בסביבות ה- 300 ש"ח לשבוע, שזה פי שתיים מהמשכורת השבועית הנוכחית שלי.
השאלה היא, האם זה באמת שווה את זה? הרבה פעמים קשה לי לשרוד את ימי שבת, למרות שהתרגלתי למקום המזוויע הזה. מצאתי דרכים להעסיק את עצמי, והרבה פעמים אני מוצא את עצמי עובד יותר קשה משאר חברי לעבודה, כדי להעביר את הזמן. הדבר העיקרי שמפריע לי הוא, שכרגע אני אמור לקבל 22, אם לא 23 ש"ח לשעה, כי אני עובד בימי שבת. כלומר, במקום המשכורת המסכנה שלי (150 ש"ח על תשע שעות עבודה), אני אמור לקבל יותר ממאתיים ש"ח, פלוס-מינוס. כלומר, אם היו משלמים לי לפי החוק, יחד עם העבודה בימי שישי, הייתי אמור לקבל בסביבות ה- 400 ש"ח לשבוע. מעצבן אותי שאני עומד לקרוע את התחת ולקבל הרבה פחות ממה שמגיע לי, אבל זה מה יש.
| |
מהפיכה?
כמו שאתם יודעים, אני לא בדיוק מאוהבי המודרניזם. מה לעשות, אבל בבי"ס החדש שלי, יש כמה שלא רק מקבלים את זה - אלא מעדיפים את זה על פני דברים יותר ישנים (או בפיהם: "מיושנים"). אז במוזיקה, גיליתי מחדש את ראוול ודביוסי, ועם ההכנסה החדשה שלי (אלוהים, אני אוהב איך שזה נשמע) אולי אני אגלה כמה מלחינים חדשים בשבילי. ולמרות הכל, המלחינים ה"מודרניים" שיצא לי לשמוע, הם, בכל זאת, די ישנים: תחילת המאה ה-20, סוף המאה ה- 19, בכל זאת - לא משהו מתקופת החיים שלי. את המוזיקה הזאת, אפילו אוהבי המודרניזם שפגשתי בביה"ס השלי מתקשים לקבל, ולהבין. (אני לא יודע למה כתבתי את השורה האחרונה הזאת, אולי בשביל להוכיח לעצמי שיש בכל זאת "צדקתי" במשהו).
הקטע הוא כזה: בשביל לכתוב שירים, אצלי - צריכה לבוא השראה. בגלל זה יש תקופות ארוכות בהן אני לא כותב כלום, תקופות בהן אני כותב שירים (טובים, כן?) כל כמה ימים, וכו' וכו' וכו'. יוצא, שאתמול בבוקר, אחרי שיחה ארוכה שלשום בערב עם ידיד מהשכבה שכותב שירים מודרניים בלבד, כתבתי שיר מודרני. כןכן: חריזה חופשית, משקל חופשי, הכל. רע יותר? טוב יותר? רוב האנשים שהראתי את השיר להם טענו שזה הרבה יותר טוב. מדהים. נפלא. 100מם. להגיד את האמת? גם אני אוהב אותו יותר. לדעתי, בשלב מסוים אני אמצא את נקודת האמצע שלי, בין חריזה ומשקל לבין המודרניזם.
עד אז, קבלו את השיר.
אבא סיגריה
אבא אוהב אותי מאוד,
לכן יגלגל אותי בשמיכה
כמו הסיגריה שלו
(שהוא אוהב
יותר ממני)
ויעשן אותי,
כשורף את הטבק.
וכעשן
אעלה אני השמיימה
ואהפוך לענן,
שבזמנו יוריד גשם
על הטבק
שאבא שלי מעשן
בתוך הילד המגולגל שלו.
בנתיים, אני לא מפרסם אותו בדפיוצר, אני מחכה לתגובות כאן.
אז יאללה, אהבתם? לא אהבתם? גם אני חלוק בדעתי.
ועוד כמה דברים:
* יחד עם העבודה, יש לי 700 ש"ח לחודש לחיות מהם. בשבילי: זה המון. עוד כחודשיים אני טס לחו"ל, לסיור הופעות עם המקהלה של תלמה. הטיסה עולה 3000 ש"ח, מתוכם 900 משלם הבי"ס. סבא שלי הבטיח לשלם חצי, אבל עכשיו הוא עובר דירה יותר קרוב אלינו (אמא לא רצתה להשאיר אותו רחוק אחרי שסבתא נפטרה), השיפוץ עולה יותר ממה שהוא חשב, ואני ממש מרגיש לא נוח שהוא ישלם. בנתיים, החלטתי שמהמשכורת השנייה שלי (AKA יום שבת) אני חוסך 100 ש"ח לשבוע, לממן כמה שאני יכול מהנסיעה, ואם אמא לא תסכים לקבל - לקחת איתי לחו"ל כדמי כיס. כשאמרתי את זה לאבא, הוא אמר שאני לא חייב, וכשאמרתי לאמא שלא נעים לי עם סבא, היא אמרה שהיא לא לחצה והוא ביקש להשתתף לבד.
לפני כמה שנים, אח שלי נסע לגרמניה יחד עם קבוצת הקראטה שלו. ההורים מימנו את הכל, כולל דמי כיס. אבל אז הוא היה הרבה יותר קטן, ואולי אם זה היה קורה בשנה שעברה היא הייתה מצפה ממנו שגם ישתתף? אני לא יודע.בנתיים, מיום שבת, אני חוסך.
* לפני כמה ימים, הייתה דרמה גדולה בבית. אמאבא היו צריכים לנסוע לחנוכת בית מפגרת אצל קרובי משפחה של אבא, והוא גם ככה חזר קצת שיכור הביתה. בשלב מסוים, אבא נכנס לחדר ואמר שהוא ואמא החליטו לא לחיות ביחד יותר, ואם אני רוצה לראות אותו, "אתה יודע את המספר". אני מצטער להגיד שלא היה יותר שמח ממני באותו רגע. למה? אני לא מרגיש אליו קרבה רבה, לאור חצי השנה האחרונה ררק דחייה, הוא גם ככה לא תורם לכלום בבית, רק מפריע, ומביא מתחים מיותרים לי, לאחי, ולאמא. אמא כבר "שוקלת להתגרש" ממנו כמה חודשים, אבל זה לא יצא לפועל כי היא מקווה שהוא ימצא עבודה. אני יודע שזה לא יקרה, וגם ככה אנחנו לא צריכים אותו. לי ולאחי יש עבודה שתשאיר אותנו עצמאיים לזמן הקרוב, והמשכורת של אמא מספיקה בהחלט, בלי החובות של אבא. מצטער, שאני נשמע כמו המאמן מ"משפחה חורגת", אבל ככה זה.
מה חבל, שאחרי שעתיים הם חזרו ביחד. אבא שיכור לגמרי, אמא עם שפתיים קמוצות. גוועלד?
* בא לי פיתוח קול. ממש בא לי. חצי שעה בשבוע, אני אוכל לממן את זה, לבד, בלי שאמא תדע. וזה יעשה אותי הרבה יותר מאושר. ><
מר ברגולד.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
