כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: Music.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מועמד לדואט?
סמבה
בשניים
ביצוע:
מתי כספי ויהודית
רביץ
מילים:
ויניסאוס דה
מוראס
לחן:
בדן פדל
גירסה
עברית:
אהוד מנור
(הוא:)
את לא איתי -
אני כאן לבד
כשאת
לא איתי -
אין טעם כמעט
אני
אש בלי אור -
שדרה בלי
כוכב
כוכב
בליל כפור -
בלי זוג מאוהב
אל
האי שם אובדות הדרכים
סירה
ללא ים -
שדה בלי
פרחים
העצב
תמידי העצב חתום
אם
אינך לצידי אז אני לא כלום
(היא:)
עוד געגוע
אל
השחר של יום בראשית
אל
הטעם
בוא
בוא כמו פעם
זרועותיך
זקוקות לשלי
לילותיך
זקוקים ללילי
אני
עוד זוכרת
אך
עיני עייפות
מלראות
יום עגום
בוא
בוא כמו פעם
אם
אינך לצידי
אז
אני לא כלום
| |
תהיות?
מזמן רציתי לכתוב כאן, שמפעם לפעם מזדמן לי לשוחח עם מורתי-לשעבר למקצוע תיאוריית וספרות המוזיקה (וגם קצת סולפז'), הלא היא גם המלווה של אחת משלושת המקהלות בהן אני שר (הראשונה אליה הצטרפתי).
בשיחה האחרונה, היא אמרה שמיד כשהיא סיימה את ביה"ס הייתה בטוחה שהמקצוע היחיד אליו תקדיש את חייה יהיה המוזיקה.
ואני תהיתי - הנה, אני לומד בתלמה ילין, במגמת המוזיקה הקלאסית; אחרי כשנתיים של נגינה הגעתי להישגים שאנשים אחרים היו עובדים בשבילם פי שתיים זמן, והרזומה ממשיך לגדול יחד עם הרפרטואר. עוד כמה שנים גם אני אסיים בי"ס, ואצטרך להחליט למה אני עומד להקדיש את חיי.
בכיתה שלי יש ילדה, נקרא לה ר', שלומדת במגמת המחול. בעצם, היא גרה בצפת, אבל בשביל ללמוד בתלמה ילין עברה לדודיה במודיעין אחרי שלא נמצאה לה ולסבתה דירה מתאימה באזור רמת-גן/גבעתיים. את הוריה (אביה מאמן אגרוף וכושר, אמה אומנית) היא פוגשת בחופשים, בעיקר. בקיץ האחרון נסעה למחנה ריקוד בניו-יורק, לומדת בלט מגיל 4 בערך, כמה שנים אחרי זה התחילה עם מחול מודרני. היא בטוחה שהיא רוצה להיות רקדנית, ושאת חייה תקדיש לריקוד.
אני מכיר את ההרגשה הזאת; כל פעם, אחרי קונצרט, אחרי הופעה, או אפילו בזמן חזרה מוצלחת, אני לא יכול שלא לדמיין את עצמי עושה את זה הרבה זמן אחרי סיום ביה"ס, ואולי מדביק אחרים באהבה הזאת למוזיקה. אני - שפעם נשבעתי לעצמי שאהיה עורך דין גדול, אולי שופט, ארוויח אין-סוף כסף, ואספק לילדי את החיים הטובים שלי לא כל כך היו. עכשיו, אני בכלל תוהה אם יהיו לי ילדים, אם אני אצטרך לפרנס מישהו אחר חוץ מעצמי בכלל.
מפתה אותי ללכת לאקדמיה למוזיקה, לעשות את התוארים שלי, אולי לנסוע לחו"ל, ולנגן במשך שארית חיי.
מר ברגולד.
| |
סיפורארוך.
אחי רוצה ללמוד סקסופון בנוסף לקלרינט, אבל אמא יכולה לממן רק חצי שעה בשבוע, והמורה לא אוהב את זה, אז הוא אמר לאמא היום שרק בגלל חצי-השעה בשבוע הוא יכול לתת שיעורים בזמנים כל כך לא נוחים. כשאמא שאלה אם הזמנים יהיו יותר נוחים אם היא תממן 45 דקות בשבוע, הוא אמר שכן. זה רק שאני או שזאת סחיטה?
היום בשיחה עם מירון (מנהל הקונס' שלי) כשאמא נסתה לברר מה אפשר לעשות, הוא כרגיל גלש לנושאים לא קשורים, אבל יש לו אינטרסים משלו לקדם והפנטזיה של אחי ללמוד סקסופון הוא לא אחד מהם.
בדרך חזרה אני ואמא דנו בנושא, והיא אמרה שהיא לא הייתה מתחילה עם כל הנושא הזה בכלל אלא אם הייתה מרגישה שיש לאחי חלק נשמה שצועק 'סקסופון', ואני חשבתי לעצמי: אז מה? כשרק נפתחה כיתת המוזיקה אני רציתי סקסופון, ובעדיפות שנייה קרן-יער; כשבאנו ב- 01.09 לכיתה ז' אמרו לנו שסקסופון התבטל לחלוטין, ולי לא נתנו לנשוף אפילו בקרן יער, ובמקום זה שיבצו אותי לבאריטון ואז לטוּבָּה. בחופש הגדול שעבר התאהבתי בכלי קשת, והייתה לי פנטזיה ללמוד כינור, שלא התממשה, ועכשיו אני מבין שזה לטובה; מאז אני רציתי ללמוד קונטרבס, ועם הרצון הזה חיכיתי כל השנה האחרונה. זה יצא לפועל? לא. אז נכון, אני בכלל צריך לשבת ולשתוק כי זה לא עניין שלי וגם ככה אמא עושה מעל ומעבר בשבילי, אבל יש הרבה דברים שאנחנו רוצים ולא יוצאים לפועל, ואחי גם ככה קיבל גיטרה-באס, עקב זאת לא נגע כל החופש-הגדול בקלרינט שלו בלי אף נזיפה מאמא, ועכשיו רוצה גם סקסופון. זה נחמד, ואני מבין אותו, אבל שיתבגר קצת - לא כל דבר שאנחנו רוצים מתגשם.
מר ברגולד.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
