לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי.

כינוי: 

בן: 31

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

האלו


כדי לשכנע את מאשה שאני עדיין חי, החלטתי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים ולכתוב פוסט גם אם אין לי משהו באמת מעניין לאמר. אז הארוע המעצב בהחלט את החודש האחרון הוא פרישתי מאחת המקהלות בהן שרתי. למעשה, הכל התחיל לפני חופש סוכות, כשהמורה נתן לי את המבחן שלי במתמטיקה עם הציון המדהים של 51 נקודות. לקח לי שבועיים ימים לאגור אומץ לספר לאמא, ונדרשתי להראות להוריי שאני מסוגל להשקיע יותר בלימודים ופחות במוזיקה.

מאי-שם בחופש הגדול של כיתה ט', כשהכל נראה אפשרי, היה אמור להיות לי רק יום אחד בשבוע שמוקדש כולו למוזיקה. ואז, פתאום לא הורשתי לפרוש מהתזמורת בימי ראשון; באה לה סדנת מחזמר בימי שלישי; ובימי חמישי נשלחתי לדודתי הטובה ללמוד צרפתית, שיעור הכלל גם לינה אצל סבתי הסמוכה אח"כ. הנה, פתאום גיליתי שהימים היחידים בהם אני חוזר הביתה בשעה נורמלית יחסית, הם שני ושישי, כאשר ביום שישי אני עסוק בעיקר בלהשלים שעות שינה מהשבוע החולף והמתיש בו אני מעורב. אחרי הנכשל במתמטיקה, אמא רצתה לקבוע לי שיעור פרטי במתמטיקה, פעם שבוע - וגילתה (למעשה: גילינו) שאין לי זמן. כמעט כל יום, אני חוזר הביתה אחרי 6 או 7 בערב, אם בכלל. נדרש מעשה רדיקלי ודחוף, שגם אותו לקח לי חודש לבצע, והוא: לפרוש ממשהו.

אך ממה? המנצח של התזמורת מאיים עליי באותות ומופתים לו אעז לפרוש מן התזמורת; מסדנת המחזמר הפועלת במסגרת ביה"ס איני יכול לפרוש בשלב זה, אלא אם אני ממש רוצה לעורר את חמת רכז-המגמה ולדפוק לכולם את התוכניות; ואני חייב את שיעור הצרפתית השבועי כדי לעשות בגרות. המקהלה חייבת ללכת. מה לעשות, שמנצחת המקהלה היא לגמרי לא במקרה גם המורה שלי לפיתוח קול. מנצחת מצוינת ומורה טובה לא פחות, היה לה קשה לקבל את העובדה שאני פורש מהמקהלה. הדבר הזה בא לי כמו סטירה בפרצוף; היחסים בינינו מצוינים: היא יודעת עליי, יצאנו יחד לכיתות אומן ואופרות, עזרתי לה לבחור את התלבושות למקהלה. בתום לב חשבתי שהיא תבין את מניעיי, את העובדה שאין לי זמן ללמוד ואני צריך להוציא ציונים טובים. לא כך היה הדבר.

אולי זה המקום להסביר, כי לא אמרתי כלום בשיחה עם מישהו מחמת הנימוס. במקום להבין אותי, היא ניסתה להקשות. היא החליטה שכל ההחלטות החדשות האלו באות מאמא שלי גרידא, ולא ממני גם כן, ועל כן - אמא שלי שטפה לי את המוח, ואני מצטט בדיוק מדבריה. אמא שלי שטפה לי המוח כדי שאני אפרוש מן המקהלה, ובמקום לפרוש אני צריך להתמודד עם הלחץ הקיים (שישנו כבר מתחילת השנה ואני יודע שאני לא מצליח להתמודד איתו) או לפרוש מאיזה מקצוע מוגבר בביה"ס, ואולי בכלל לרדת הקבצה במתמטיקה. הכל בשביל לשמור אותי במקהלה. ניסיתי להסביר לה שזה לא משהו אישי, המקהלה זה הדבר היחיד שאני יכול לפרוש ממנו, אבל היא המשיכה בשלה. מה אגיד? אחרי שעת שיחה ניתקתי עם אוזניים אדומות ומבט הלום בעיניים, ובמשך יומיים הסתובבתי מבולבל בביה"ס. חבריי, חלקם מכירים את מורתי ממקומות אחרים, לא האמינו שזה מה שהיא אמרה, המורה שידועה בהבנתה את תלמידיה.

בשיעור הסמוך לשיחתנו הנ"ל, ניסיתי להסביר עוד קצת והיא בשלה. אמרתי לה בבירור שאני לא חושב שהדברים שהיא אמרה על אמא שלי הם במקום, אך היא השיבה שאלו הדברים שהיו לה "על הלב", ולכן הייתה חייבת לאמר לי אותם (אל תטעו, אני בהחלט לא הפסיכולוג שלה). הכל הותאם לזמני המקהלה, שיעור הנגינה שלי היה ממש לפניה ושיעור פיתוח הקול אחריה. עכשיו העברתי את שיעור הנגינה לפני שיעור פיתוח הקול, כי פרשתי מהמקהלה, אז היא מנסה להעביר לי את השיעור שלה וגם את שיעור הנגינה שלי כדי שאוכל ללכת למקהלה. בסופו של דבר, זאת מקהלת בנות, אני בן, ולמרות שזה כן תורם לי במידה מסוימת מבחינה קולית, אני מעדיף להתקדם יותר לאט מאשר להיכשל במתמטיקה. היא לא מבינה את זה.

הדבר מזכיר לי את השיחות שהיו לי עם המנצח שלי כאשר ניסיתי להסביר לו בדיוק אותו דבר ולפרוש מהתזמורת. אפילו כשהחזרות התחילו להתנגש עם החזרות של ההרכב הקאמרי שלי בביה"ס הוא לא הסכים לשחרר אותי, למרות שיש לו עוד טוּביסט שהרבה יותר מסור לתזמורת מאשר ממני. כל מה שהוא השיג, בסופו של דבר, זה נגן ממורמר בתזמורת שלו, שלא יניף אצבע לטובתה וכל הזמן ינסה לברוח מחזרות - מה שבאמת קורה.

אז הנה, מאשה: אני חי. בלי המקהלה, עם מורה קלוקלית במקצת לפיתוח-קול, שוקל להפסיק לשיר בכלל. כן, אני חי, ואולי החודש הזה יהיה טוב יותר, ואולי השנה החדשה שעוד מעט תתחיל תאיר לי פנים.
נכתב על ידי , 13/12/2008 16:30   בקטגוריות General, Life, כללי, חיים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שועל מצחי ב-15/12/2008 21:25
 



רק עכשיו חזרתי הביתה.


רק עכשיו חזרתי הביתה. רק עכשיו, נשבע לכם. קמתי בשש בבוקר, בשבע כבר הייתי בדרך לתחנת האוטבוס, חזרתי הביתה מביה"ס רק לשעה קלה (שמחציתה הושקע בהתכוננות אחרונה לשיעור הנגינה היום) והמשכתי לקונסרבטוריון. נשבע לכם, רק עכשיו חזרתי הביתה. אני מתחיל לתהות אם כל הדברים שלקחתי על עצמי השנה באמת שווים את זה; או שאולי סתם קשה לי כי אמא נסעה לחו"ל לשבועיים ורק לי באמת אכפת מלעשות כלים או - חס וחלילה! - כביסה, מפעם לפעם. אני מתחיל יותר ויותר להבין שאצטרך להתפטר מהעבודה, כי פשוט אין לי זמן להכל. אני לא יכול לשיר פה, ללמוד שם, לנגן במקום אחר, וגם לישון, להכין ש"ב או ללמוד יצירות לשיעור הבא. לא מסוגל, לא יכול, אין לי זמן, או שלפחות איני מצליח לארגן היטב את הזמן הקיים. היום קיבלתי עוד מכה ניצחת בפרצוף; מכל מיני סיבות שאין ברצוני לפרט כרגע, ביקשתי היום ממנהל הקונס' שלי להשאיל לי כלי (להלן: טוּבָּה) נוסף לזה שיש לי בבית, שאשמור באקדמיה בת"א בשביל שימוש תזמורת ביה"ס. במהלך שיחתנו נזכר הוא שביום ראשון האחרון (ה- 14 לחודש) לא הייתי בתזמורת, בגלל שמיום ראשון האחרון התחילה לפעול חמישיית כלי-מתכת בביה"ס, בדיוק בשעות של התזמורת. כשאמרתי לו זאת, התרגז, אמר שידבר עם רכזת המגמה, שמחויבותי הראשונה היא לתזמורת ושאין מצב שהוא ייתן לי לפרוש. בנוסף לזאת, הזכיר לי שטובה זה כלי מסובסד, וחלק מתנאי הסבסוד הוא נגינה בתזמורת; אין תזמורת: אין סבסוד. לא אנגן: לא אקבל סבסוד. כלומר: אצטרך לשלם פי שתיים או יותר ממה שאני משלם עכשיו. נחמד, נכון?

 

מרגיז אותי דבר אחד במיוחד: כשהזכרתי לו שיש עוד טוביסט בתזמורת, שמסוגל לנגן את התפקידים לא פחות טוב ממני, הוא אמר שזה לא משנה ושהתזמורת צריכה אותי. לאותו טוביסט שני המנהל הזה רצה לתת סולו עם התזמורת לפני שנתיים, למרות שכבר רשמתי לעצמי הישגים רבים יותר ממנו באותו הזמן. אז הוא לא ספר אותי, אבל כשיש לי סיבה אמיתית בגללה אני חייב לעזוב את התזמורת לזמן מסוים - פתאום הוא לא נספר? כל פעם מחדש אני עומד נפעם מול כל התככים והמזימות במוסד הקטן שלנו, בעיר הקטנה עוד יותר. כמה מניפולציות מופעלות, כמה רצונות מתנגשים יום ביומו. הקונס' הזה הוא עוד אחד קטן, ואני מתאר לעצמי מה קורה בגדולים יותר, בת"א למשל. אפילו כשהצעתי לו, כמנחת פיוס, שאני אגיע לתזמורת ישר מן ההרכב בביה"ס - אבל באיחור של חצי שעה, הוא סירב; "אלו השעות שלי: 17:30 עד 20:30; תהיה שם". תהיה שם? אני צריך להיות שם, ובביה"ס, ובאקדמיה ובעוד חמש-מאות מקומות בו זמנית. תהיה שם?

 

קשה לי להתמודד עם זה כרגע, במיוחד שאני עוד צריך לנקות את הבית, להתכונן למבחן במתמטיקה שמתקרב, ועוד לסבול את כל האנשים שאני מכיר מהקונס' שאומרים לי עד כמה התזמורת (ממנה אני רוצה ונאלץ לפרוש) מדהימה ומקצועית ומפתחת לי את השמיעה, כשבסופו של יום אני יודע שהיא לא באמת שווה את זה.

נכתב על ידי , 17/9/2008 21:51   בקטגוריות General, כללי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של one... ב-21/9/2008 15:44
 



מחשבות על זמן.


השנה עומדת להיות שנה עמוסה. עמוסה מאוד, אפילו. מהרבה מקומות זורמות הצעות ובקשות מאוד מפתות, להצטרף לפה, לנגן שם ולמצוא זמן גם לשיר במקום אחד או שניים. לא רוצה ליצור רושם של מולטי טאלנט או משהו, אבל אני משתתף בכל מיני מוסדות לימודיים, שלהם גרורות, ובתוכם תלמידים איתם אני מתקשר על בסיס יומי ושמציעים לי כל מיני דברים.

אז נראה איך יילך. השיטה שלי זה לקבל את הכל, ואז להוריד את מה שלא נותן לי כלום. כבר עכשיו יש לי שני דברים שאני בטוח שיצטרכו לרדת או להצטמצם משמעותית, ונראה בהמשך. הרבה דברים חדשים, שאני לא יודע איך אני אסתדר בהם בכלל; הרבה דברים ישנים, שלא הסתדרתי בהם בכלל, ואני ממש לא רוצה להישאר, אבל בסוף אצטרך. ואת כל זה עוד צריך להסדיר עם הלימודים.

אתמול הייתי בהצגה "היי יפה" בצוותא, מומלץ בחום. פגשתי שם את המנחה של סדנת האופרה, שהשנה תתרכז במחזות זמר, בביה"ס שלי. אדי זייסמן. פסנתרנית מקסימה, כתבה את כל המילים והמוזיקה להצגה, המקסימה גם היא (לפרטים, פה). פגשתי הרבה אנשים שאני מכיר, אנשים שהכרתי רק אתמול, נחמדים בטירוף ובמקרה יהיו איתי בשכבה. גורם לי גם לשמוח, שאף על פי הלחץ העצום שיכול להיווצר בנקודות מסוימות השנה, אני בכל זאת אצור חברויות חדשות וקשרים לחיים, אף אולי.

מה שהכי מדאיג אותי, מעבר ללחץ, זאת הפגיעה הלימודים שיכולה להיווצר. למרות שכולנו מעמידים פנים יפה מאוד בביה"ס, המגמות כן פוגעות לנו בלימודים פה ושם. מצד אחד, אני ידוע שברוב הדברים שאני לומד בשיעורים האקדמיים לא אשתמש מעבר לשנות התיכון, ושלאט לאט אני נוטה יותר ויותר למוזיקה כמקצוע מאשר כתחביב לחיים, ובכל זאת אני רוצה להפיק את המיטב ולהוציא את הציונים הכי טובים שאני יכול. אני לא רוצה להגיע למצב שמרוב התרוצצויות לכל מקום, אני אפסיד גם את זה. פגיעה במקצועות המגמה לא ארשה והיא לא באה בחשבון.
נכתב על ידי , 27/8/2008 22:36   בקטגוריות General, כללי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
28,939
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , חטיבה ותיכון , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנוסע רושם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נוסע רושם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)