כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
מהפיכה?
כמו שאתם יודעים, אני לא בדיוק מאוהבי המודרניזם. מה לעשות, אבל בבי"ס החדש שלי, יש כמה שלא רק מקבלים את זה - אלא מעדיפים את זה על פני דברים יותר ישנים (או בפיהם: "מיושנים"). אז במוזיקה, גיליתי מחדש את ראוול ודביוסי, ועם ההכנסה החדשה שלי (אלוהים, אני אוהב איך שזה נשמע) אולי אני אגלה כמה מלחינים חדשים בשבילי. ולמרות הכל, המלחינים ה"מודרניים" שיצא לי לשמוע, הם, בכל זאת, די ישנים: תחילת המאה ה-20, סוף המאה ה- 19, בכל זאת - לא משהו מתקופת החיים שלי. את המוזיקה הזאת, אפילו אוהבי המודרניזם שפגשתי בביה"ס השלי מתקשים לקבל, ולהבין. (אני לא יודע למה כתבתי את השורה האחרונה הזאת, אולי בשביל להוכיח לעצמי שיש בכל זאת "צדקתי" במשהו).
הקטע הוא כזה: בשביל לכתוב שירים, אצלי - צריכה לבוא השראה. בגלל זה יש תקופות ארוכות בהן אני לא כותב כלום, תקופות בהן אני כותב שירים (טובים, כן?) כל כמה ימים, וכו' וכו' וכו'. יוצא, שאתמול בבוקר, אחרי שיחה ארוכה שלשום בערב עם ידיד מהשכבה שכותב שירים מודרניים בלבד, כתבתי שיר מודרני. כןכן: חריזה חופשית, משקל חופשי, הכל. רע יותר? טוב יותר? רוב האנשים שהראתי את השיר להם טענו שזה הרבה יותר טוב. מדהים. נפלא. 100מם. להגיד את האמת? גם אני אוהב אותו יותר. לדעתי, בשלב מסוים אני אמצא את נקודת האמצע שלי, בין חריזה ומשקל לבין המודרניזם.
עד אז, קבלו את השיר.
אבא סיגריה
אבא אוהב אותי מאוד,
לכן יגלגל אותי בשמיכה
כמו הסיגריה שלו
(שהוא אוהב
יותר ממני)
ויעשן אותי,
כשורף את הטבק.
וכעשן
אעלה אני השמיימה
ואהפוך לענן,
שבזמנו יוריד גשם
על הטבק
שאבא שלי מעשן
בתוך הילד המגולגל שלו.
בנתיים, אני לא מפרסם אותו בדפיוצר, אני מחכה לתגובות כאן.
אז יאללה, אהבתם? לא אהבתם? גם אני חלוק בדעתי.
ועוד כמה דברים:
* יחד עם העבודה, יש לי 700 ש"ח לחודש לחיות מהם. בשבילי: זה המון. עוד כחודשיים אני טס לחו"ל, לסיור הופעות עם המקהלה של תלמה. הטיסה עולה 3000 ש"ח, מתוכם 900 משלם הבי"ס. סבא שלי הבטיח לשלם חצי, אבל עכשיו הוא עובר דירה יותר קרוב אלינו (אמא לא רצתה להשאיר אותו רחוק אחרי שסבתא נפטרה), השיפוץ עולה יותר ממה שהוא חשב, ואני ממש מרגיש לא נוח שהוא ישלם. בנתיים, החלטתי שמהמשכורת השנייה שלי (AKA יום שבת) אני חוסך 100 ש"ח לשבוע, לממן כמה שאני יכול מהנסיעה, ואם אמא לא תסכים לקבל - לקחת איתי לחו"ל כדמי כיס. כשאמרתי את זה לאבא, הוא אמר שאני לא חייב, וכשאמרתי לאמא שלא נעים לי עם סבא, היא אמרה שהיא לא לחצה והוא ביקש להשתתף לבד.
לפני כמה שנים, אח שלי נסע לגרמניה יחד עם קבוצת הקראטה שלו. ההורים מימנו את הכל, כולל דמי כיס. אבל אז הוא היה הרבה יותר קטן, ואולי אם זה היה קורה בשנה שעברה היא הייתה מצפה ממנו שגם ישתתף? אני לא יודע.בנתיים, מיום שבת, אני חוסך.
* לפני כמה ימים, הייתה דרמה גדולה בבית. אמאבא היו צריכים לנסוע לחנוכת בית מפגרת אצל קרובי משפחה של אבא, והוא גם ככה חזר קצת שיכור הביתה. בשלב מסוים, אבא נכנס לחדר ואמר שהוא ואמא החליטו לא לחיות ביחד יותר, ואם אני רוצה לראות אותו, "אתה יודע את המספר". אני מצטער להגיד שלא היה יותר שמח ממני באותו רגע. למה? אני לא מרגיש אליו קרבה רבה, לאור חצי השנה האחרונה ררק דחייה, הוא גם ככה לא תורם לכלום בבית, רק מפריע, ומביא מתחים מיותרים לי, לאחי, ולאמא. אמא כבר "שוקלת להתגרש" ממנו כמה חודשים, אבל זה לא יצא לפועל כי היא מקווה שהוא ימצא עבודה. אני יודע שזה לא יקרה, וגם ככה אנחנו לא צריכים אותו. לי ולאחי יש עבודה שתשאיר אותנו עצמאיים לזמן הקרוב, והמשכורת של אמא מספיקה בהחלט, בלי החובות של אבא. מצטער, שאני נשמע כמו המאמן מ"משפחה חורגת", אבל ככה זה.
מה חבל, שאחרי שעתיים הם חזרו ביחד. אבא שיכור לגמרי, אמא עם שפתיים קמוצות. גוועלד?
* בא לי פיתוח קול. ממש בא לי. חצי שעה בשבוע, אני אוכל לממן את זה, לבד, בלי שאמא תדע. וזה יעשה אותי הרבה יותר מאושר. ><
מר ברגולד.
| |
בואו נניח...
בואו נניח שכשחוזרים מקונצרט בת"א, מתקשרים לאחד ההורים שיאסוף אותך.
בואו נניח שבפעמים הקודמות, כולן בשעות הלילה, אבא אסף אותך מהרכבת - לכן מתקשרים לאבא.
בואו נניח שאבא אומר לך במפורש שלא צריך להתקשר לאמא.
בואו נניח שהוא אומר לך שהוא אינו עסוק ויכול לאסוף אותך מהתחנה.
בואו נניח שכשאתה מתקשר אליו מהתחנה הוא אומר לך שעוד 10 דקות עפים.
...
במציאות, חיכיתי לו שעה, שיעזור לעוד חבר אלכהוליסט במשימה עלומת תכלית, ואח"כ הוא עוד כעס עליי ש"עשיתי פוזות". כשחזרנו הביתה גם אמא כעסה כי היא אמרה לי להתקשר אליה. כשאמרתי לה שהיא לא אמרה, היא ענתה לי שזה "ברור מאליו". "אתה אשם, מצאת למי להתקשר", היה המשפט הבא שיצא מפיה. נכון, אבא גרם לי לחכות לו שעה (כלומר, רק 10 דקות, "פלוס מינוס, ומה זה משנה בכלל, אז תגיע עוד חצי שעה הביתה, נכון? גבר צריך סבלנות") וכשאני אומר משהו הוא עוד כועס - אבל אני אשם כי חלילה וחס לא התקשרתי לאמא. (עזבו שבכל הפעמים בהם הייתי צריך שמישהו יאסוף אותי בלילה מתחנת הרכבת, היה זה אבא שהגיע. כנראה אני יותר גרוע בשכל ישר ממה שחשבתי, שהתקשרתי אליו כאשר - אוי ואבוי! - הייתי צריך עוד הסעה מאוחרת מהתחנה. ניחא, אם היה אומר שהוא עסוק ושהוא לא יכול להסיע אותי הפעם, אבל איך הגענו מזה לאשמה שלי בכל העניין?)
גם אני אוהב אותכם, אמאבא, כמה אמרתם שאני מקבל בירושה?
מר ברגולד.
| |
היום יומולדת לסבא.
הראשון בלי סבתא, שאם הייתה חיה, גם היא הייתה חוגגת יומולדת עוד עשרה ימים. איכשהו, להגיד עכשיו לסבא "ושיהיו עוד הרבה" נשמע אכזרי.
עכשיו, מזלטוב והכל, אבל מה - עליי נפל החלק של "שמע, כתוב לו ברכה או משהו, שיהיה שמח". מה אני, בכיתה ג'? מה לכתוב לו, שיר? מזל טוב ענקי עם ציור של בלונים? נכון, זה ממש כלום, ואני יכולעשות את זה, אבל זה נשמע לי מטומטם, לא קשור, מזלזל (בכל זאת, זה יומולדת עצוב) וילדותי ביותר. כשאמרתי את זה לאבא הוא התחיל לצחוק ואמר "טוב, אז צריך משהו אחר, קטן אבל שלא יישכח, תחשוב על זה, טוב?".
זה פשוט מבריק מבחינה פוליטית. הוא מפיל את האחריות עליי, ביודעו שאני לא מוכן לבוא עם דף מודפס מהדפסת-הביתית ועליו הכיתוב "מזל טוב" עם הרבה בלונים של וורד. כלומר - אין לי כאן הרבה אפשרויות, אבל אם בסוף אמא (כי זה יום-ההולדת של אבא שלה) תשאל "למה לא יכולתם לכתוב משהו קטן?" זה ייפול עליי. תודה אבא.
לפחות יש קרני אור קטנות - מצאתי עבודה, במסעדה שאח שלי עובד בה כבר כחצי שנה. זה פעם בשבוע, 150 ש"ח ליום, וזה אומר שאני אוכל גם לשפר את איכות החיים שלי ולא לספור כל שקל, וגם להחזיר לאמא חלק נכבד מוצאת הנסיעה לחו"ל של תלמה. אני לא זוכר אם סיפרתי כאן או לא, אבל "הנסיעה לחו"ל" תהיה מעתה שם הקוד לסיבוב ההופעות של מקהלת תלמה ילין (בה אני שר) בצרפת ובלגיה בעוד כשלושה חודשים. כמובן שזה עולה מספיק, 3,000 ש"ח, מהם אוכל להחזיר לאמא כ- 1,000. גם ככה נתנו לנו סיבסוד מביה"ס בגובה שליש מהסכום, אז זה אומר שאני אצליח להחזיר לאמא חצי מחיר. כבוד. ^_^
אה, והייתי אתמול בעצרת, וחוץ מהאקסטזה של לראות את קרן פלס בהופעה, יש גם את ההרגשה של המעורבות הפוליטית. יאללה מאבק המורים?
מר ברגולד.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
