לצערי, המורה הישן שלי לטוּבה פרש לגימלאות, לכן נאלצתי לחכות במתח במשך כל החופש בשביל לפגוש את המורה החדש. והוא לא איכזב אותי. ככה, כרקע: הגעתי לכלי שלי בגלל פרוייקט חדש שנפתח בחטיבה (AKA "כיתת מוזיקה"). משם גילו את הפטנציאל האדיר שלי ושמו אותי בשיעורים פרטיים. אני לא בטוח אם צדקו בקשר לפוטנציאל, מה שאני יודע שתוך כחצי שנה של שיעורים פרטיים הגעתי להישגים לא רעים כלל.
בכל אופן, המורה שהיה לי פרש לגמלאות, כמו שכבר אמרתי. אתמול התקשר המורה הנוכחי, נקרא לו ק', והזכיר בקשר ליום שיבוץ. בטלפון, לפחות, הוא נשמע כמו החיקוי של אדיר מילר לגיידמק. הוא אמר להגיע ב- 19:30, אבל הגעתי ב- 19:00 כי אמא התעקשה. ההורים נכנסו לדבר עם המנהל בקשר לשנה החדשה ולקונטרבס, ואני חיכיתי. בנתיים פגשתי חבר מכיתתי, ר', וניהלנו שיחת חולין קטנה. התברר שהוא נכשל באנגלית, קיבל על זה מכתב הביתה בתחילת החופש, לא התכונן אפילו טיפה למבחן המעבר, ועכשיו יהיו לו בעיות והוא כנראה ילמד אנגלית עם הכיתה הטיפולית. מה לעשות, לא לומדים- לא מקבלים תוצאות. אני נשמע כל כך כמו המחנכת שלי עכשיו. ><"
יותר קרוב לשמונה, בגלל פקקים וכאלו, התיישבנו כולנו בחדר קטנטן (לא ברצינות, אחד מההורים היה צריך לשבת בחוץ) והקשבנו להרצאה. הוא סיפר על עצמו, על נגנים מפורסמים בטוּבה ומה הוא דורש מתלמידיו. בנתיים הכל בסדר. הוא ביקש לפחות שעה ביום, מה שאני גם ככה התכוונתי לעשות, ולמען האמת- הוא די מצא חן בעיניי. הכי הצחיק אותי בכל הסיפור זה המשפחה המרוקאית שישבה בצד: הילדה הסתכלה על אחיה- התלמיד החדש בטוּבה, האח על האמא והאמא- במבט מבועת משהו- על המורה. "אוי ווי" היא בטח הייתה חושבת לעצמה לוּ היא הייתה יודעת אידיש "במה הסתבכתי". בכלל, היא בכלל עצבנה אותי. כל המשפחה הייתה צריכה לחשוב ביחד במשך 5 דקות מה להגיד: "הוא בכיתה ד'", "הוא עולה לכיתה ה'" או "הוא בכיתה ה'". מסכן המורה שלנו, גם ככה לא טוב בעברית עוד צריך להתמודד עם המוח של המרוקאים (לא שיש לי משהו נגד מרוקאים, כמובן).
...
אם כבר מדברים על קונטרבס:
יוצא שאין מורה אבל יש כלי. המנהל אמר שאם הוא לא יצליח להשיג קבוצה של 3 תלמידים לפחות, אני אצטרך לנסוע לכפר סבא בשביל שיעורים פרטיים. לא פרקטי. אולי מישהו מכם? ~פרצוף-מפתה-במיוחד~
קונטי.
כאן בשבילכם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
