שוקולד ועוגות גבינה.

אני חסרת חיים.

הכל זז סביבי, ורק אני יושבת פה ללא תעסוקה ואף לא רמז לה.

אני יושבת וכן הוא התקשר ואפילו הייתי צריכה לבוא אליו. היינו מתנשקים, מתמזמזים כן נו, זה ברגיל. הייתי מרגישה טוב עם עצמי למספר רגעים, ומה אחר כך? אחר כך הרגשה של חוסר תועלת ביחסים שלנו, הרגשה של התרחקות מה''אני'' האמיתי, הרגשה של זיוף. אני יכולה למצוא הרבה מערכות יחסים כאלה. אני יכולה למצוא המון. אבל אני רוצה רק אותך, ואתה רוצה רק אותי. ואתה פה, ממש קרוב אלי. אך עדיין, עדיין אני מרגישה כה חסרת אונים כי לראות אותך אני לא יכולה ותוך ימים ספורים מאות אלפי מטרים יפרידו ביננו. כי אתה עוזב. או שחוזר בעצם. אבל אותי, אותי אתה עוזב. כמה שאתה רוצה להשאר, כמה שאתה רוצה לקחת אותי אתך... זה הרי לא משנה איזו אפשרות נבחר כי כששנינו ביחד אנחנו יוצרים עולם קטן משלנו. עולם קסום..ואמיתי כל כך. אבל אני כאן ואתה תהיה שם. ואולי, אולי יום אחד זה ישתנה. בנתיים ההווה לא מאפשר ונתמודד. אתה שם ואני פה. אבל יש ''אתה'' ו''אני'' וזה מה שאנחנו צריכים.

אני לא מפסיקה להתגעגע.

אני רוצה את החיבוק האוהב שלך, שגורם לי להרגיש כל כך אמיתית משום מה.הוא גורם לי להרגיש בן אדם נקי ומאושר, אוהב, אופטימי, וחיי.

האם אני חייה עכשיו?

כנראה שכן.

כן אני חייה, אבל עם כל יום שעובר אני חייה פחות ופחות וכדי שזה ישתנה אני צריכה לראות אותך. לפחות עוד פעם אחת.

אני יודעת, יודעת ומאמינה שאראה אותך אז. אבל זה רחוק כל כך, ה''אז'' הזה. אני אחכה, כמובן, ואמשיך לחיות, ואשתדל, אעבוד על עצמי, אגרום לחיים שלי לתפוס צורה מעניינת, אזכור אותך, אתאמץ, אחייך, אצחק, אדבר, אצא, אלמד, אצליח וכן אני כן אחייה. אני אעשה את זה.

אני צריכה שיחה. רק שיחה אחת כל כמה זמן. זה מה שעושה את שלו. וטוב לי ככה. אני אופטימית. כן.

אוהבת אותך, פשוט אוהבת.

אתה חסר לי כל כך,

FRIDAY

שלי.

למה לא מעריכים דבר, כשיש לנו אותו?

למה.

כי פשוט לא מעריכים, חושבים שזה תמידי לעזאזל. וזה לא כוס אמא של זה.

זה לא.

ומחר אני נוסעת. נוסעת...זה דרמטי מדי. אפשר להגיד מחליפת אווירה, זה כבר קרוב יותר.

זה כן ישפיע עליי, אני יודעת. אני גם בטוחה שלטובה. בטוחה. במאה אחוז. מאה.

וזה יוסיף את המשהו החדש הזה שאני זקוקה לו, ואתה..אתה תשאר איתי גם שם. אתה תמיד איתי.

ואני לא אובססיבית.

אני פשוט אוהבת אותך, FRIDAY.

ויש לי חיים. כן, יש לי חיים. וזה לא שכנוע עצמי, זה לא. אתה פשוט כל הזמו איתי פה, בתוך הלב שלי. אתה זה חלק ממני ואיתך אני חייה ומדלגת בחיים האלה, החיים האלה.

אני מבטיחה.

אני אראה אותך, אולי יהיה כבר קר (כמו שאני אוהבת), אבל אני אהיה בחיים. אני בחיים? אתה כאן? זה כל מה שצריך כדי להגשים את חלומי. אז אני אפגוש אותך.