ברגע החשוך ביותר בלילה, מתחיל הבוקר.

אוהבת אותו אהבה אין סופית,

ורק אותו רוצה כעתיד.

הוא אוהב אותה אבל אוהב גם את כולן,

שכמה שיותר, וכמה שזה "פאן".

היא רוצה לנסות משהו חדש,

קובעת פגישה עם בחור די מטופש,

"רק להוכיח לעצמי" היא אומרת.

אבל לא יודעת לפני מה היא עומדת.

חיים כפולים וריח סכנה,

פגישה ועוד פגישה ועוד אחת קטנה.

כמה שזה כיף, וכמה שהוא גבר,

אבל כמה הוא שפן, כשבתכנית יש שבר.

עינייהם מצטלבות וההפתעה ענקית,

היא רואה אותו והוא באותה החווית,

שני נחשים ארסיים, בוגדניים,

יושבים בפגישה ונהנים, השקרנים.

"שיר" קצת מטומטם. אבל אני אוהבת אותו,

אז לא אכפת לי (=

הכרית שלך עוד רטובה מדמעות,

צועקת את צעקתך השקטה.

קוראת לי מתוך חלום בלהות,

רוצה שאבוא להציל אותך.

אבל איפה היית כשאני חיכיתי,

כשבכיתי עוד דמעה יבשה.

ישבתי ואל האופק בהיתי,

חיכתי שתבואי להציל אותי.

שוקעים וטובעים בים של דמעות,

מנסים מעל המים לצוף.

נופלים וחושבים על שעות מדהימות,

ורק רוצים לעוף.

הכרית כבר כולה רטובה,

והשמש באופק כבר שקעה.

איפה היית, ילדה אהובה,

כשנשארנו שנינו ללא הצלה.