ברגע החשוך ביותר בלילה, מתחיל הבוקר.

הכרית שלך עוד רטובה מדמעות,

צועקת את צעקתך השקטה.

קוראת לי מתוך חלום בלהות,

רוצה שאבוא להציל אותך.

אבל איפה היית כשאני חיכיתי,

כשבכיתי עוד דמעה יבשה.

ישבתי ואל האופק בהיתי,

חיכתי שתבואי להציל אותי.

שוקעים וטובעים בים של דמעות,

מנסים מעל המים לצוף.

נופלים וחושבים על שעות מדהימות,

ורק רוצים לעוף.

הכרית כבר כולה רטובה,

והשמש באופק כבר שקעה.

איפה היית, ילדה אהובה,

כשנשארנו שנינו ללא הצלה.