הקו בין שפיות לשיגעון דק כמו ספגטי

המצב שלי נהיה יותר מידי פאטתי זה פשוט עצוב

אני מפחדת להיות לבד אני לא רושמת פה הרבה כי זה לא באמת עוזר לי זה סתם כל מיני שטויות שעוברות לי בראש וקצת להראות מי שאני לא אני לא איזה ילדה בת15 שנורא נורא בוגרת יש לי הבנה של ילדה בת 15 יש בנות בגילי שהם ממש לא בנות 15 אולי 20 ולפעמיים יותר.

למה דווקא בשלב הכי קשה בחיים שלי אין לי תשובה לכלום לשום דבר אני לבד אני כל היום עצובה ואנשים שואלים מה יש לי

''סתם עייפה''.... כן ממש כל החיים שלי אני אהיה האיפות תמידית זה כבר לא הגיוני שאני כל הזמן ישנה בכורסאות בלובי או בורחת לי למיטה קצת בוכה קצת ישנה...לפעמיים בא לי לעזוב ידים וליפול ככה בום!! ולהתרסק ושאיש לא יבכה על הגופה שלי..

נמאס לי כ''כ ש..ש..אוף אני כבר לא יודעת למה אני כותבת למה אני חייה זה לא ישנה כ''כ אם אני אחיה או ימות כמעט לאיש לא יהיה  אכפת אולי רק לאמא שלי טוב זו אמא שלי גם לה די נמאס ממני אין לי כוח לרשום עוד

נתראה עוד חצי שנה אולי פחות..!!