אני כמו מכור לסמים.

אני נרקומן.

אולי לא של סמים אלא לצאת.

אין יום שאני לא יוצא...ועוד אחרי זה אני טוען שמתחיל לשעמם לי בזיו...

אמרתי אתמול שאני לא יוצא...חחח כן אההה..והיום הייתי בגאנד קיבלתי את המנה שלי לראות חברים....

כאילו למה אני לא יכול להגביל את עצמי?

האם התמכרתי עד כדי כך לכיף שבזה?

ועל חשבון זה אני מזניח דברים אחרים כמו לימודים?

אתם קולטים שבמשך 4 חודשיים האלו יצאתי לגינה שלי בערך 10 פעמים?

אני אשכרה לא זוכר איך החתולים שלי נראים....מרוב שאני לא יוצא לתת להם אוכל...אז אבא שלי שם להם אוכל.

כל היום שלי הולך ככה: בית ספר->בית>מחשב->אוכל->טלוויזיה->מחשב->טלוויזיה->אוכל->יוצא.

משהו מאוד פגום בציר הזה והגיע הזמן לשנות אותו.

לשנות קצת סדרי עדיפויות.

הפעם לעמוד במה שאני אומר,מתי שאני אומר שאני לא אצא.

ביום שלישי הזה יש לי מבחן בתקשורת....אני מסיים את יום הלימודים ב12 ככה.

ומשם ישר הביתה לא ריאלי לא כלום!

אולי אני אשב ללמוד משהו זה לא יהרוג אותי ובערב אני לא אצא.

אני לא אצא! והפעם אני אעמוד בזה!....אני מקווה><"

הלכתי לשכב במיטה ולקרוא את החומר לתקשורת.

 לילה טוב.