פעם הרגשתי שאני כ"כ לא פנויה לרגשות
לא מוכנה לזה בכלל
ועכשיו זה תוקף אותי להרגיש...
וזה כאילו מכריח אותי לנסות.
כי משהו אומר בי שכדאי.
גם מבלי שאני מוכנה.
אני נמשכת לזה וגורם לי לשתף ולהראות.
להתמסר- גם אם שנאתי לעשות זאת.
עכשיו פתאום נראה שזה מצב אחר לגמרי, פשוט להשתנות.
אני מוכנה לקבל את זה גם אם חשבתי שלעולם לא אכנע לזה.
אבל זה קורה. לבן אדם שלא ציפיתי לו כלל.
שאפילו לא חשבתי עליו בצורה כזו.
פעם הרגשת שהכרת את הבן אדם שהכי מבין אותך בעולם?
הבן אדם שתמיד בא להתייעץ רק איתך?
ושכל הודעה שלו או טלפון מעלים בך חיוך טיפשי שנדבק לך על הפנים יום שלם,ולא יורד?
בן אדם שהכרת ואתה מתגעגע בכל ליבך אפילו שזה לא כואב.
את הגעגוע אנשים זוכרים כסבל, כאובייקט רע, כואב מר וצובט.
אבל אצלי זה אחרת. אצלך זה אחרת.
זה געגוע כזה רך, נעים ושלו.געגוע של אהדה וחיבה.
געגוע שנואק לחיבוק. חיבוק גדול וללא עזיבתו.
כשאתה מחבק אותו אתה לא רוצה לעזוב שמא יברח ולא יישאר איתך לעולם.
שמא יקרה משהו ולא תראה אותו בחיים.
משהו עוצר אותי.
משהו עוצר אותך.
אני מרגישה שזה נכון וגם מאוד לא נכון. רע וטוב.
מחשבות ורגשות התחילו לריב מכות.
לא אכנע להפסד או לניצחון לא יהיו כאלו.
לא יהיה מנצח ולא יהיה מספיק החיים גם ככה מכשילים מידי , מספיק כואבים בלי די.
הרימי את כתפיות גופייתך השמוטות, אל תשבי על הרצפה הקרה שעושה לך כ"כ טוב, ולא אכפת לך שכ"כ קר כאן ומלוכלך.
את אפילו די אוהבת את זה.
מתמכרת ללכלוך שעלייך. ולהרס העצמי הזה שלך. כדי להיזכר בכמה רע עברת בחייך.
וכמה שאת עוברת בבית הספר, ברחוב, בעיר, במקומות הומי אנשים.
הם מסתכלים ואת מרגישה שהם יודעים. יודעים עלייך הכל.
גם אם הם לא. את מרגישה וזה מספיק. מספיק כואב כדי להאמין בזה.
נאחזת במה שיש. בבועה צבעונית שרקמת לך עם החיים.
אבל למדת להבליג.
למה שהוא לא יעביר לאחור את מה שהריי קרה ל ך !?
אבל את יודעת שכואב לו ולך.
את יודעת שעדיין לא הגלידו לך הצלקות. הפצע עוד פעור משנה קודמת.
את לא מנסה לתפור אותו וגם לא לנבור בו.
את ממשיכה עם חייך שיגליד עם הזמן.
ועדין טבועה בי התמימות שלפני.
ועדיין טבועה בי האהבה האין סופית.
ההתחשבות בכולם.
אני לא עוד פתיה שהולכת לאיבוד.
אך בוססתי בדרך ולא פעם אחת עם לב פצור עדיין.
הערכה העצמית שלי השתנתה. המודעות שבי . הניסיון חיים שלי גדל מיום ליום.
אני מרגישה שלמה עם עצמי וזה מתחזק כי גם כשלא טוב אני יודעת שהיה עלול להיות גרוע יותר.
אבל עברתי את גשר המוות. עברתי את התהום. דילגתי, קפצתי, שרדתי.
אני כאן, בריאה, שלמה.
אני-זאת אני.
ולא מישהי אחרת.. 
אני לא רוצה לעזוב את מה שטוב לי.
מה שעושה אותי מאושרת. ומה שגורם לי לחייך אפילו חיוך טיפשי וחסר טעם.
אני רוצה לשמור על מה שיש לי.
אני רוצה אותך, אולי זה בלתי אפשרי.
אבל רצון זה דבר חופשי.
ואני לא יכולה להגביל את מה שהלב אומר לי.
אלמוני שלי, אני באמת שמחה שהכרתי אותך ואתה באמת בן אדם ממש מיוחד.
אני מתגעגעת אלייך כל-כך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
