9/2007
 פאנפיק טוקיו הוטל \ פרק ראשון.
  
( תודה לפרוגר, על הכפתורים- בערך זה מה שנתן לי את המוזה שלא הייתה בערך חודש שלם.. )
הערה: בפרק הראשון זה מתאר על הדמות הראשית, הפרק השני יעלה מחר או היום, במקרה שתהיה לי מוזה.. תחזיקו אצבעות?.
"סבסטה!" צעקה המלבישה של האשה, "כן-כן!!" מילמלה לעצמה סבסטה ורצה לעברה, הושליה את שלמת הערב שעטרה את גופה הדקיק,
ולבשה אחרת- סגלגלה המתאימה בשילוב לעורה הבהיר וללחיה הסמוקות,
נועלת את נעלי העקב הגבוהות, המלבישה מיישרת את שמלתה, מתקנת את איפורה- ודוחפת אותה לטור הדוגמניות,
שרק מחכות לצאת למסלול.. כמו רובוטים.
"זריר! סבס' תרימי את הסנטר! ואל תשכחו- ללכת כמו נאצים!- ישר!", ז'אן אומר לכולן וסבסטה במהירות הרימה את ראשה מעלה,
ויוצאה למסלול.
היא תמיד אהבה את הרגעים האלו, כשהיא יצאה למסלול וכל העיינים היו מופנות אליה ואל הבגד שלבשה, בעיקר אליה..
צעד אחר צעד- פאוזה, סיבוב, צעד אחר צעד- ולצאת מהמסלול.. סיננה בראשה סבסטה, נותנת לכל האדרנלין לצאת...
בפאוזה אולי נשמטה הבעת פניה והופיע חיוך קטנטן למשך חמישה שניות למען המצלמות, יוצאת באלגנטיות-
מותירה טעם לעוד..
"הנעלים האלו הורגות אותי!" צווחה סבסטה למלבישה והתיישבה בזריזות על הכיסא, חולצת את נעלי העקב במהירות, במיומנות ובזהירות.
היא מורידה את שמלת הערב שהוצבה על גופה, בעזרת המלבישה כמובן.. ולבשה שמלה לבנה קצרצרה, הדוקה לגופה, נעלי עקב שחורות,
ומעיל ארוך- וחם...
תיק שחור, הוצב על כתפיה וסבסטה ללא מילה מיותרת יוצאת מהדלת האחורית לרחוב, כאילו היא מאותם האנשים הרגילים בדרכם אל הלא נודע.
"סבסטה! סבסטה גריין!" צרחו צלמי הפפראצי שקעבו אחריה לכל מקום. וזה מתלווה מפתח ביתה השקם בבוקר, ועד לדלת השירותים שבקניון.
סבסטה חייכה לכמה שניות, לעולם אל תתני להם לתפוס אותך עצבנית.. לכי תדעי באיזה עיתון זה יופיע הפעם.
לאחר כמה שניות שנדמו לה כנצח, סבסטה תפסה מונית. שלמה לנהג וחזרה לחייה הפשוטים [לא], ולביתה ברחוב אלן 23.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קאלה סנייפ