בבלוג יופיעו פאנפיקים וסיפורים פרי-דימיוני, רובם בפאנדום הארי פוטר כמובן.

-

"לעזזאל.." מילמלה סבסטה כששמעה את השעון מעורר מכוון לשעה אחד בצהוריים בדיוק.. ידה פישפשה את דרכה לצאת

משמכית הנוצות, וכיבתה את השעון.

סבסטה יצאה מהמיטה בחוסר רצון, יצאה למבטח בפנטאוז שלה שבגרמניה והכינה קפה.

"שיט.." מילמלה לעצמה כששפכה עליה מים חמים, ערבבה את הקפה והתיישבה על המחשב..

היא הדליקה אותו והתחברה לתוכנת המסרים..

G00: "את פה?", שלח לה G00, המוכר בתור "דאגי, החבר הווירטואלי שאני מכירה כבר שעה",

ברור שאני פה. Sab02: "כן :)"

G00: "איך זה שהתעוררת כל כך מוקדם?" שעון הפלאים העיר אותי.

Sab02: "לא יודעת.. למרות שנשארתי שעה במיטה בשביל לנסות לישון שוב..
מכיר את זה שאתה הולך לישון כל כך מאוחר, וקם ממש מוקדם- עייף ולא מצליח לחזור לישון?"

G00: "ברור, זה קורה לי די הרבה.."

Sab02 :"אז זה מה שעכשיו קורה לי. :)"

G00: "אמ.. תכיני קפה."

Sab02: "הכנתי.. ובמקרה היד שלי שורפת.." מתה, זה יותר מדויק..

G00: "מים חמים?"

Sab02: "אה-הא."

G00: "מסביר הכל :)"

Sab02: "אז מה התוכניות שלך להיום?"

G00: "אני חזרתי אתמול הביתה מההופעה במפריז.. אני חושב שאני ינוח הרבה."

Sab02: "לנוח?, אני אף פעם לא נחה.. תכנית, אני לא מסוגלת לשבת בשקט.."

G00: "את בנאדם נורא מממ.. שונה."

Sab02: "ממך?, כמובן.. אבל לא ידעת שההפכים משלימים? ;)" די לפלרטט איתו סבסטה!

G00: "לא."

Sab02: "החברים שלך צריכים ללמד אותך קצת עובדות..."

G00: "אם כבר הזכרת אותם, הם לא במיוחד בני אדם של עובדות.. מלבדי. (:

הם חיים את השניה, לא חושבים פעמיים."

Sab02: "כמוני. למה שלא תכיר לי אחד מהם?" כן, בטח...

G00: "ממ.. אם כבר הזכרת את זה- למה לא?"

Sab02: "לא! דאגי שלא תחשוב על זה!"

פעימותיה של סבסטה היו בשיאם, ציפורניה נדפקו על שולחן המחשב, והיא הייתה בלחץ.

"שישלח כבר הודעה!" צרחה לעצמה סבסטה בלב.

G00: "קבעתי לך ולחבר שלי פגישה."

Sab02: "כל כך מהר?!"

G00: "אה-הא.. הוא כרגע בחדר השני. קוראים לו דני, תהיי מחר בשבע ליד מלון "רוזנבורד",

ותלבשי נעלי עקב לבנות."

Sab02: "דאגי!!!! אני אתקשר אלייך!!" הוא התנתק.

סבסטה במהירות העתיקה את הפרטים על פיסת ניר קטנה, לקחה שלוק אחרון מהקפה (שיצא טעים להפליא), ורצה לעבר חדרה.

"שיט- שיט- שיט.." מלמטה לעצמה כשהיא מביטה בארון הגדול שלה, ובכל שמלות הערב שמעצבים נתנו לה...

בוחנת אחת אחת, "עדייף לפרוש לדוקים." היא אומרת לעצמה, לוקחת את הטלפון ומחייגת לחברה הטובה, קייט.

"הערתי אותך?" "כן!" "סליחה."

"מה רצית חמדתי?, בעוד בשעה כזו.."

"יש לי עוד שבע שעות פגישה עיוורת.. אין לי מה ללבוש, בקיצור.."

"לך אין מה ללבוש?! יש לך ארון בגודל כל החדר שלי! ואת אומרת לי שאין לך מה ללבוש?!"

"זה בדיוק מה שאני אומרת.." סבלנותה של סבסטה החלה לפקוע..

"במקרה שלך, הייתי הולכת על השמלה השוחרה שלבשת בחודש שעבר לפתיחה של המועדון החדש ההוא.. איך קוראים לו?" אמרה בזריזות קייט, 

"לא משנה איך קוראים לו, הבנתי לאיזה שימלה את מדברת. ביי, תודה."

סבסטה ניתקה את הטלפון, והוציאה מהקולב את השמלה השחורה.

שמלה לבנה פשוטה, מבד משי, בעלת מחשוף זעיר- שלא נותן רושם של אחת ש... תזרוק את עצמה על כל בחור.

סבסטה הניחה אותה בזהירות על המיטה, סוגרת את הארון ופותחת את מגירת הנעליים.

לוקחת נעלי עקב לבנות, שבשבוע שבר יצא לה לקנות כשטסה לתצוגה בגרמניה.

היא מניחה את שתיהן ליד המיטה, ניגשת למקלחת.

שש וחצי שעות עברו, היא התארגנה.

שערה הבלונדיני היה מפוזר ברישול, בדיוק כמו שהיא אהבה.. היא יצאה מביתה עם משקפיי שמש גדולות בכדי שצלמי הפפראצי לא יבחינו בה, ותפסה מונית לעבר המלון.

סבסטה הייתה בתחילת המלון, מפלסת דרך בין אפלי נערות שנצבות ממולו מחכות ללא-נודע,

יישרה את שמלתה וסדרה את שיערה.

"גברתי?" אצבע נוגעת בכתפה, "הו- הבהלת אותי... כן?" היא שואלת ומסתובבת אל האיש,

 "למי את מחכה?" "אמ.. לאמ.. זאת די פגישה עיוורת..", סבסטה הסמיקה עד שורשי שערותיה, ועוזר בית המלון התרחק משם.

"סבסטה!" "גריין!" "סבס!!" צעקות נשמעו מכל עבר והמוני פלאשים סינוורו את עייניה. לא שוב..

"סליחה?", שאלה אותך נערה קטנה שנראת בסביבות גילאי 12-13, נגשה אליה עם דף ועט..

"כן.." היא חייכה וחתמה לה.