בבלוג יופיעו פאנפיקים וסיפורים פרי-דימיוני, רובם בפאנדום הארי פוטר כמובן.

(פרק קצר.. תאלצו לסלוח לי. ):

לאחר חמש דקות של ציפיה, צרחותיהן של הבנות החלו.

"דני!" נקראו מכל עבר, סבסטה הביטה שמאל וימין, וגבר יצאה מפתח בית המלון, צילומים החלו,

בנות צורחות, והגבר המסכן והנאה, הרכין את ראשו, ניכר היה לראות שהוא מחפשת בעיינו משהו.

"אמ.. את סבסטה?" הגבר שאל וסבסטה הביטה ב"דני" לכראוה שמצא את מה שהוא רוצה, הנעליים.

"זו אני.." אמרה והבעת פניה הראו שלא שמה לב לכל המשתרש, "נעים מאוד, דני."

"נעים מאוד.." היא אמרה לו והיא נופפה לו לשלום ממבוכה.

"לאן הולכים?" היא שאלה, מתעלמת מהצלמים, מהצרחות ומאלפי הבנות.. "אני מניח למסעדה שממול.."

סבסטה הנהנה והחלה לצעוד עם דני, ועברו לצד השני של הכביש.

"שיט." הוא מלמל לעצמו, והבין באלפי צלמים המזהים אותו, "תחייך, לך תדע איפה התמונות אלו יופצו."

סבסטה צטטה את עצמה, וחיוכו של דני התרווח.. "גם אותך הם משגעים?"

"ללא ספק." סבסטה גיחכה, ושניהם הביטו אחד בשני לכמה שניות שנראו כמו נצח.

הם חייכו לעבר הצלמים, ונכנסו במהירות למסעדה. "מקום לשניים." אמר טום למלצרית שהופיעה ממולם.

"את מוכרת לי.. במה את עוסקת?" הוא שואל, "דוגמנית. אין צורך לשאול במה אתה עוסק, הה?" היא חייכה והסיטה קצוות שיער מאחורי האוזן,

"מאיפה את מכירה את דאגי?" שואל שאל מסתקרן,"למה?"

"לא ידעת שלא עונים על שאלה בשאלה?"

"ידעתי".

הארוחה עברה מהר מאוד, השיחה הייתה מהירה, קלה, וזורמת... הפלרטוטים לא פסקו.