בעלי הסולם - סמכות רוחנית חדשה לישראל

לקוראי היקרים שלום,

אני שמח להביא בפניכם את הפרק השני מתוך כתב היד של ספר הגנוז של דניאל. בסוף הפרק הזה יש גילויים מרעישים שכנראה מאוד הפריעו למי שנפל לידיו הספר לאורך הדורות. תלמיד הרמב"ן שהתחיל לכתוב פירוש לספר קרא פסוקים אלו והחליט לא להמשיך בפירושו ולגנוז את הספר מחדש. כמו כן, הרחי"ה התקשה מאוד לקבל את מה שכתוב כאן כאמת צרופה, והתלבט הרבה מאוד זמן לפני שעיניו הוארו, או כפי שהוא אמר לי בשיחה בינינו, "הבנתי את תורתו של רבי, הראי"ה זצ"ל, לאור הדברים שמצאתי כתוב כאן בספר, ותפסתי שהראי"ה זצ"ל (הרב אברהם יצחק הכהן קוק) ראה את הנולד גם בעניין זה למרות שהוא גילה מעט והסתיר הרבה". עוד סיפר לי הרחי"ה שכאשר הראה את הספר לבנו של הראי"ה, רב צבי יהודה קוק, הלז ציווה עליו לא לפרסם את הספר ולגנזו מחדש מתוך חשש שהספר יביא לקיצוץ בנטיעות ושינוי סדרי עולם. הרב צבי יהודה אמר לרחי"ה שהוא בעצמו מקבל את הדברים ורואה בהם "דברי אלוהים חיים", אך העם עדיין אינו בשל להבין את הדברים לאשורם ושהתהליך האלוהי צריך להתגלות לאיטו ולאורך דורות.

מלבד חישוב קץ (ראה פסוקים כג-כד) שהוא שונה מחישובי קץ אחרים במקרא ובספרות חז"ל בעצם ניסיונו לדייק בתאריך, הנביא גם מבשר לנו שהמשיח אינו בשר ודם. דהיינו יש כאן גילוי מרעיש שהופך תפיסות הנהוגות בישראל אלפי שנים, שהמשיח לו אנו מחכים לא יגיע כדמות אדם, אלא בעצם יש לדבר על תקופת המשיח שתגיע (פסוקים יח-כ). גאולת הארץ, דהיינו הקמת המדינה בתש"ח (כפי שמעיד חישוב הקץ) היא התחלת תקופת המשיח. המשוח, כפי שאומר הנביא, הוא זה שעומד ומנהיג את העם, דהיינו, לפי הבנתי, הוא ראש הממשלה הנבחר (עניין זה מקבל חיזוק בפרקים אחרים של הספר).

הפרק גם סוקר את ההיסטוריה היהודית במשך כמעט אלפיים שנות גלות. בקריאה של המאה ה-21, אפשר לראות שהנביא מתאר את עליית הנצרות (עובדי השמש – הרי השנה הנוצרית מתנהלת לפי השמש) והאיסלאם (עובדי הירח – חישוב השנה נעשה באמצעות הירח כמו היהודים אלא שהמוסלמים אינם מתקנים את ההפרש בין שנת השמש לשנת הירח באמצעות חודשים מעוברים כמו היהודים), את הקיום היהודי בגולה, את השואה ואת תהליך הקמתה של המדינה שהיא הגאולה.

יש כאן לא מעט דברים מעניינים שראוי לעמוד עליהם, אך דומני שמוטב לאפשר לכל אחד ואחת מכם ללמוד את הדברים ולהסיק את המסקנות.

בברכת יום טוב

בעה"ס השמח בחלקו

פרק ב

(א) ואקיץ מתרדמתי ואתמלא רוח חכמה, ופי כמו מלא מרגליות, אתחיל לדבר ואין סוף למליצה.

(ב) ואבין את אשר ראיתי ואשר אמר אלי המלך כי תבוא הספר בתוכך ותבינהו.

(ג) ואשא קולי ואומר הנה ימים באים נאום יהוה והמקדש תהיה לחרבה והעם אשר בחרת נפזר לארבע כנפות הארץ

(ד) ולא יזבחו עוד לאלוה את קרבן התמיד ועולת המנחה ולא יעשרו מעשרות וירימו תרומות לכהנים וללויים המשרתים את פני יהוה.

(ה) ולא יישאר פה אבן על אבן, ומזבחי תהיה לשמה וקול שוועתו יעלה השמימה, כי ערלים ישוטטו ויקריבו שם כיפה מתוך הסלע ויעבדו בה אלוהים אחרים וישתחוו לירח ולכוכבים.

(ו) והארץ תהיה לשממה מפני עוונות בני ישראל, והשמיטות תהיינה יובלות והיובלות לעידן ועידנים עד אשר תשיב הארץ את שבתותיה.

(ז) והעם היושב בציון יצא ימה וקדמה צפונה ונגבה, מספרד וכוש עד פרס מדי וסינים, והיו לבז ולמשיסה לכל אויביהם.

(ח) ויחי יהודה בין שעיר ואדום עידן ועידנים על פי משנה התורה אשר דרום ירשה, איש איש במקומו ככל אשר יורו אתכם הנושאים בשם יהוה.

(ט) והתחזק במאוד עובדי השמש על כסא רם ונשא ממערב וידם מגעת עד שבע ועשרים ומאה מדינה.

(י) ויעלו את האיש התלוי בשתי ובערב ויראו בו את אלוהיהם ומשיחם כעני הרוכב על חמור, ויזבחו לו את זבחיהם ויאכלו את גופו וישתו את דמו.

(יא) והיו בני יהודה לעדות להם לזכרון, וחיו ביניהן במושבותיהם ויאכלו את פתם והוא לחם עוני על מרורים.

(יב) ועובדי הירח יקומו במחניהם, ויעשו מלחמה עם עובדי השמש ועובדי אלילים ויכלו להם, ותהי ממלכתם ממזרח שמש ועד מבואו.

(יג) ובני ישראל ישבו לבטח בארצותיהם, ויפוצו מעיינות חכמה ויגע בארבע כנפות הארץ, ותצא קול מתוך המחנה ותרבה הדעת.

(יד) ויקומו ממלכות רבות חדשות מקרוב באו, ויערכו ביניהם מלחמות גדולות ועצומות, עד כי תצא להבת אש ברקים ורעמים וישמיד את כל יושבי חבלי ארץ המזרח.

(טו) ותבא על יהודה שואה לא ידע, וישמידום כשליש ורביע, ותעל זעקתם על פני האדמה.

(טז) ויהי ביום ההוא ובאו העובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והתקבצו במושבותיהם, ויחפשו איש את אחיו ואישה את אחותה ומצאו כי גרים בארץ אבותיהם.

(יז) ויצא איש מבית לוי ויעמוד לפני מלכי האומות ויקרא אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, וישמעו אותו ויראו כי טוב הדבר.

(יח) ויפן אל בני ישראל ויאמר להם על תשים אמונתך באדם כאשר אמר כי מהאלוהים בא לגאול את עמו, כי לא קם בישראל משיח עוד כי גאולת הארץ ישועתה.

(יט) המשוח הוא הנבחר למשול על ישראל וממשלתו ממשלת טהורים וזכים וזכרתם כי קדושים אתם כי קדוש אני.

(כ) הנה ימים באים נאום יהוה וישבתם לבטח בארצכם, ותגאל הארץ אתכם, ושפטתם בצדק איש את רעהו ותשכון שלום בתוככם.

(כא) ועני ורש הצדיקו וישבתם איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, וידעתם כי שנת גאולי באה.

(כב) ויהי בעת ההיא, השבתי חמתי להשחית אויב עד אשר ידעו כי בא עת קץ, אני יהוה מקבץ עמי ישראל.

(כג)ותדע ותשכל מן מצא דבר לשוב ולבנות את ירושלים ולחתום חזון ונביא, והיו ימיו חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

(כד) וספרתם לכם ימים עשרים ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה וקידשתם אותו, וזכרתם כי עבדים הייתם בארץ מצרים ואשור, במדינת בבל ובארץ שנער ויוציאך יהוה להיות לו לעם.

(כה) אשרי המחכה ויגיע לימים ולשנים והשבתי שבות עמי, וקול ברמה נשמע ושבו בנים לגבולם.

לקוראי, שלום

קראתי היום ב-הארץ שהרב שאר ישוב כהן הציע לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה שחוברה ע"י ש"י עגנון מ: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו...", ל: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל שתהיה ראשית צמיחת גאולתינו...". אמנם שינוי קטן, אך מאוד משמעותי. אם עד עכשיו, רוב הציבור הדתי-לאומי ראה במדינת ישראל התחלת תהליך הגאולה, מעתה, המדינה איננה תחילת תהליך הגאולה אלא כלי שבעתיד תביא להתחלת תהליך הגאולה. שינוי זה מעיד על הנתק הגדול והמשבר בתוך עולם הישיבות כתוצאה מההתנתקות (אך לא רק זה) ובעצם מאפשרת לרבנים לומר לתלמידיהם שערך ההקרבה למען המדינה אינו ערך עליון יותר, הקדושה אינה תופסת, ויש להתייחס במעין כבדהו וחשדהו למוסדות המדינה.

פירוק המערכות האידיאולוגיות המרכזיות שמקשרות בין הארץ ליושביה אינו רק נחלת הדתיים לאומיים. מהצד השני של המפה האידיאולוגית, עלייתה של האינדבידואליות, ההתמכרות לדיונסיוס, השטחיות של תרבות הרייטינג והזוהר, גם הן רעות חולות שמעידות על חולשת הקשר בין הרעיון הציוני למדינה. ההתמקדות בבמות הבידור, בדגל הענק, במופעי לייזר למיניהם, בעוצמה הצבאית בחגיגות ה-60 מעיד יותר מכל על הבחירות שנעשו בעשורים האחרונים לכיוון הפופוליזם והראוותניות. איפה הדיונים שעוסקים בקשר בין העם לארצו, לזהות הלאומית, למוסר ולערכים לאומיים? איפה המפגשים של אנשי הרוח עם הציבור הרחב לשמוע ולהשמיע? למה אין דגש השנה במערכת החינוך על שאלות שקשורות לאזרחות, לחובות ולזכויות? אינני אומר שלא צריך לצאת לרחובות ולשמוח, אבל מדובר בערב אחד בלבד שוודאי יישכח בחום המנגלים למחרת, ואיפה הערך המוסף של היום המיוחד הזה?

מדינה, כמו אדם, שמגיעה ל-60 היא כבר לא צעירה. היא עברה כברת דרך ארוכה, צברה ניסיון, הצלחות ואכזבות, ומכינה את עצמה לזקנה ואריכות ימים. לאמיתו של דבר, המדינה הרבה יותר מבוגרת מ-60, מכיוון שהייתה לה תקופת הריון ארוכה ומפרכת. אם מנתקים את המדינה מתקופת הריונה, אנו נשארים עם מדינה ש-"תהיה ראשית צמיחת גאולתינו" מצד אחד, ורדידות תרבותית ומוסרית מצד שני. הא בהא תליא. ידיעה מעמיקה של העבר ממלכת ישראל ועד למדינת ישראל מעלה שאלות וסוגיות שיכולות להשליך אור על קיומנו כאן ועכשיו. ידיעה אינה הכרה באמת מסויימת, אלא מצביעה על היכולת למקם את המדינה ואת עצמנו בתוך מרחב גיאוגרפי, פוליטי, דתי ותרבותי הרבה יותר מורכב ומעניין. השאלות שעולות מתוך הסתכלות על ההקשר הזה מחייבות התבוננות פנימה והחוצה, והתמודדות יומיומית מחודשת עם הקיום שלנו כאן.

אני אחגוג את שנת ה-60 בעוד מספר ימים, אך עם תחושה מאוד קשה של החמצה גדולה. מצד אחד, העולם הדתי לאומי לא השכיל להבין שמדינת ישראל אינה "ראשית צמיחת גאולתינו" אלא הגאולה עצמה, ולפי תפיסתם (וכפי שזה בא לידי ביטוי במילותיו של הרב שאר ישוב כהן לעיל) אנו עדיין חיים בגלות, למרות שאנו במדינה ריבונית, עם כל המשתמע מכך. מצד שני, הרוב הלא אורתודוקסי אינו מתעניין בהקשר הרחב שהזכרתי, וזה בא לידי ביטוי במערכות הפוליטיות והחינוכיות. אנו מאבדים את עצמנו לדעת מכיוון שאנו לא מתחברים אל העבר שלנו ובונים מתוכו להווה ולעתיד.

תומס פרידמן כתב טור בניו יורק טיימס שעוסק בחולשתה של ארה"ב, בצורך במנהיג שיאמר לעם את האמת, ובתחושה שלו שיש הרבה אמריקאים שנמאס להם מההתפקרות שהם מרגישים מבית ושרוצים לבנות מחדש את ארצם. כמובן, שהמציאות כאן אחרת משם (וטוב שכך! מעט פחות מהתרבות האמריקאית היה עושה לנו רק טוב), אך אפשר לקרוא את הטור שלו כמתייחס לישראל ביום עצמאותה ה-60.

ואני תפילתי, שנשכיל להבין שהכסף יעוור עיני צדיקים, ושהכבוד והשררה הם חיי שעה ולא חיי עולם. שנשכיל להבין שמבלי השקעה גדולה בחינוך, אין ולא תהיה לנו עתיד. שנשכיל להבין שבלי ערכים (שמתחילים מהבית) כמו סבלנות וסובלנות, ערבות הדדית, אהבת רעיך כמוך, וכבוד לזולת, חברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן. שנחיה לבטח בארצנו ושנחדש ימינו כקדם.

בברכת חג שמח ויום טוב,

בעה"ס השמח בחלקו