הגיגים מעיר החטאים.

בחיי, כל הטוב שקיים בעולם הזה מסתכם בבן אדם אחד, אהבת חיי אדם.

אני לא יכולה להסתכל עליו מבלי שכל פעם מחדש אמות קצת מבפנים, אני לא יודעת למה אני ברת המזל שזכתה במלאך המדהים הזה? לפעמים אני צריכה לצבוט את עצמי בשביל לוודא שאני לא חולמת, הוא כל עולמי והוא בחר בי.

זה הורג אותי בכל פעם מחדש כשהוא אומר לי ״מגיע לך יותר, אני לא מוצלח, אני לא עשיר, אין לי מה להציע לך. אני לא יכול להציע לך את מה שמגיע לך, מגיע לך לקבל עולם שלם על מגש של זהב״. הוא באמת לא מודע לכך שהוא מעניק לי כלכך הרבה מעבר למה שהוא חושב שמגיע לי?

* * *

בעוד שבוע בידיוק, ביום שלישי הבא אחגוג יום הולדת- 25. אני קוראת את הפוסטים שלי מהעבר, פוסטים מהתקופות הקשות ביותר שעברתי נפשית ורגשית, כואב לי כלכך להזכר בדברים שהייתי בטוחה ששחכתי. אני עומדת להשמע כה פתטית אבל אני חייבת לכתוב לכם את האמת- הבלוג הזה השאיר אותי בחיים. הייתם מקום המפלט שלי, המקום היחיד שהיה רק שלי, רק כאן הצלחתי למצא את הכוח שנדרש ממני על מנת להמשיך להתקיים במקום לצעוד קילומטר, להשכב על פסי הרכבת ולשים סוף להכל. אתם, אלו שלא מכירים אותי בכלל ועם זאת מכירים אותי טוב יותר מכל אחד אחר מחוץ לבלוג, הייתם חברי אמת לאורך שנים- אין מספיק מילים שיוכלו להודות לכם על כך שהענקתם לי חיים.

* * *

אני קוראת פוסטים מהעבר ונזכרת במה שהרגשתי עם כל מילה שהקלדתי, הכאב טרי כלכך למרת שעברו שנים.

הידיעה שאדם נמצא לצידי הופכת את הזיכרון מאחד שמאיים להרוג- לכאב שהוא רק זיכרון מתוק. אני ממשיכה לקרא ולרגע לא מעיזה לרחם על עצמי כי אני יודעת שכל יום אומלל, כל רגע חסר תקווה-כולם הובילו אותי אליו, למלאך שלי- אדם.

אני לא יכולה לחכות לבלות את שארית חיי לצידו, אהבת חיי, המלאך שלי.