הגיגים מעיר החטאים.

אני רוצה להודות לכולכם על התמיכה העצומה בעקבות הפוסט הקודם. אני מצטערת שעוד לא יצא לי לענות לכולם אבל קראתי את כל התגובות שלכם. לאחר הרבה מחשבות החלטנו לדבר, הוא חזר הביתה אבל הבהרתי לו שבפעם הבאה לא יהיה לו לאן לחזור, לא לכאן בכל אופן.

נראה שהזמן עובר כלכך מהר, אני לא מספיקה לעשות כלום, החתונה הולכת וקרבה וכך גם התקופה שבה אני אמורה להגיש טפסי קבלה ללימודים. אני מרגישה קצת אבודה ואין לי מושג למה. אני מתגעגעת למספר חברות שעזבו את ארה״ב ומילאו חלל גדול כשהיו פה, אני משערת שהשגרה שהתחלפה לה בשגרה אחרת קצת מוזרה לי. אני רוצה לחזור להתאמן, להפסיק לשתות כלכך הרבה ובעיקר לעשן, אני לא כלכך מרוצה מעצמי בחודשים האחרונים. משהו חסר לי ואני לא יודעת מה.

בינתיים קשה לי גם להנות מהשלכת המדהימה שיש בחוץ.

מרגישה קצת חמוצה אבל אני יודעת שאמצא את עצמי בקרוב.