הגיגים מעיר החטאים.

זה נגמר, סופית, הוא נפרד ממני. מחכה שילך לעורך דין ולהסדיר את הסכם הגירושים.

המצב היה מחורבן במשך הרבה זמן, בהתחלה באשמתי למשך תקןפה של כמעט שננ, בחודשים האחרונות באשמתו כי הוא אהב לשנוא אותי יותר משהוא אהב אותי ורצה לעבוד על הקשר. לפני שבועיים ישבנו אצל הפסיכולוגית שלי הוא נשאל מה דבר אחד שהוא אוהב בי, אחרי שבהה בתקרה במשך מספר דקות הוא בסוף אמר ״היא יפה״. באותו הרגע הבנתי הכל..

הוא היה צריך תירוץ בשביל לעזוב, כי בכל זאת הוא קתולי וזה, צריך שייראה טוב בפני הכנסייה, המשפחה ומעגל החברים המבוגרים והפרימיטיביים של (מעגל של פוליטיקאים שמרנים קיצוניים בגיל של ההורים שלנו, זה מה שמעצב את האידיאולוגיות שלו).

הוא מצא תירוץ לעזוב אותי, התירוץ שסוף סוף ישחררו אותו מכבלי הנישואים הארורים האלו. התירוץ הוא שהלכתי למפגן תמיכה ב- Planned Parenthood היום. הארגון שהציל אותי כשהייתי סטודנית ענייה חסרת ביטוח בארה״ב ולכן לא הייתה לי אפשרות ללכת לאף רופא בארה״ב, כי ככה זה כשאין ביטוח- תמותו להם מול העיניים. פלאנד פרנטהוד היו היחידים שהיו מוכנים לקבל אותי, לערוך בדיקות רפואיות ולהעניק טיפולים, בחינם. הארגון הזה מציל את חייהן של מאות אלפי נשים עניות דלות אמצעים בארה״ב. אבל 3% מהפעילות של הארגון הזה היא ביצוע הפלות, לכן אני רוצחת מהגיהנום שתומכת בארגון שבין היתר מבצע הפלות. הרבה יותר הומאני זה לעודד הפלות קולב והתאבדויות על ידי איסור הפלות, כי עדיף שנשים ימותו במקום שתהיה גישה להפלות בטוחות. אבל עזבו, זה באמת לא רלוונטי כרגע. פשוט שתדעו שאני השטן (ליטרלי הוא האשים אותי בהיותי השטן כי בהפגנה הגיע מפגין 1 מתוך 1000 שהציג את עצמו כנציג של כת השטן).

עם המשפחה שלי ניתקתי את הקשר לפני מספר שעות. הם הטיחו בי כמה שהחיים שלי לא שווים כלום ובמילים עדינות רמזו שעדיף להתאבד מלהיות אני.

אז אני באמת נעה בין הרצון העז הזה פשוט לגמרי עם הכל ולדפוק לעצמי כדור בראש (אל דאגה סביר להניח שזה לא יקרה, לא כרגע לפחות) לבין לאסוף את כל השברים ולפרוץ דרך בחיים, להלחם בכל הכוח. אין אמצע, אין לי את הפריווילגיה לקרוס ולתת לעצמי לשקוע, זה או להרוג את עצמי אחת ולתמיד או לתת את הפוש החזק ביותר שנתתי בחיים אי פעם. אני מנסה לאגור את כל הכוחות בשביל השני, קשה לי.