הגיגים מעיר החטאים.

לנעול את עצמך בחדר הכביסה,  להתיישב על המדרגות שבין הקיר לבין מכונת הכביסה ולבלוס. לבלוס ולבכות, לבלוס ולבכות,

וככה כשהאוכל כבר עומד בגרון, למחוק את הדמעות ואת האיליינר שנמרח על כל הפרצוף כי אולי מישהו מהמשפחה יראה אותי כשאצא,

לפתוח את המנעול ולרוץ לשירותים.

לחזור לעוד סיבוב של בליסה ובכי בחדר כביסה חשוך, ושוב סיבוב בשירותים. במצטבר יומי? אולי 8-10 סיבובים.

ואז כשהכל נגמר לבכות שוב פעם מהמחשבה שאני פתטית לחלוטין.

הגעתי הביתה, סיבוב ראשון, הלכתי לישון על המיטה של אחותי למשך של כשעתיים. סבתא הגיעה עם בעלה לאחר נסיעה של שעתיים לכיווננו,

"כמה רזית. את כבר לא כלכך שמנה כמו שהיית. איזה יופי מתאים לך להיות ככה פחות שמנה",

"אז מה את אוכלת? לא אוכלת שום דבר משמין אני מבינה.."

אוכל אוכל אוכל אוכל.

סיבוב שני.

עוד בכי היסטרי,

סיבוב שלישי.

"היילי, מה קרה את נראית כמו מומיה?" - סבתא.

"היא חולה על אנטיביוטיקה"- אמא.

סיבוב רביעי.

ארוחת ערב משפחתית עם חברים. אכלתי פרוסת חציל קלוי.

סיבוב חמישי.

ומשם כל החמישה האחרים, כמו עכבר נעולה בתוך חדר הכביסה.

התעוררתי הבוקר עם קוצר נשימה הזוי, והגרון שלי מת, יותר מדיי עומס לגרון שחולה ממילא.

היום סדר פסח, פותחת מחברת חדשה לעשות גם סדר עם עצמי.

הלכתי שלשום עם "חברה" לעשות קניות לפסח, חשבתי לקנות מתנה לאמא, אולי צלחת מפוארת לחמאה ותוך כדי מלמלתי "למרת שלא מגיע לה", ה"חברה" נעצרה ואמרה לי :"תפסיקי לדבר ככה, אמא שלך ממש חמודה". מה אפשר לצפות ממישהי שביקרה את ההורים שלי כל שבוע כשהייתי בארה"ב? אבל נמאס, נמאס שדווקא ה"חברות", האלו שיותר קרובות למשפחה וזכו למקסימום התחנפויות מצד אמא, הופכות אותי לפסיכית ומשתיקות אותי. למי יש את הזכות להשתיק אותי? זה מוציא אותי מהכלים. בגלל זה החברות במרכאות. נגמר, סופית. קאט על כל האנשים בחיי.

אמא צועקת לי מהקומה למטה שאגיע למטבח לעזור לה עם ההכנות לערב, המקום האחרון שאני רוצה להיות בו כרגע הוא המטבח, האנשים האחרונים שאני רוצה לראות כרגע הם ההורים שלי ובכלל אני מתה לישון איזה יום שלם החל מעכשיו אבל בבית הפסיכוטי הזה גם לישון זו פריבילגיה שאני לא אחת הזכאיות לקבל.

אני אעלם, אני אעלם, אני מבטיחה שאני אעלם... בקרוב מאוד.

תודה לקוראים המדהימים שלי שאתמול עשו לי בוקר תל-אביבי מדהים. חלקיק אופטימי בתוך אי של אי אופטימיות.

חג שמח לכולכם.

עריכה 22:30

ארוחת החג עברה, תודה לאל עברה.

איך עברה? סביר. נאמר לי שאני חיוורת והחברות אמרו שהן בחיים לא ראו את העיניים שלי כלכך עצובות, אמרתי שאני סתם לא מרגישה טוב.

באמצע הארוחה אבא שלי החליט לפצוח במופע בידור, על חשבוני כמובן, מול כל האורחים "תקשיבו איזה קטע, אתמול איזה עכבר הסתנן בלילה למקרר ואכל פרוסת עוגה בזמן שכולם ישנו. היילי, יש לך מושג מי זה יכול להיות?" נמנעתי מלהגיב אחרת הייתה מתחילה לצעוק וכשאני צועקת העולם רועד. והוא יודע.

החברות ישבו משני צידיי ושלחו לי נשיקות כל הארוחה.

לאחר מכן כולם יצאו למרפסת לעשן, פרסתי עוגה מסורתית משפחתית, חילקתי לחברות ושוב פעם אדון מופע בידור חינם, עלוב

"אז היילי, את יודעת משהו על העכבר שבלס את העוגה בלילה?" עניתי לו שכדאי לו לסתום את הפה ולא לעצבן אותי עוד יותר כי אני באמת אתחיל לצעוק. הוא הפנים וסתם. אמא שלי צבטה אותי ואמרה לי לא להתייחס אליו כי הוא סתם משתעשע. אמרתי לה שאיים נוט גיבינג אה שיט על השעשועים שלו.

לא נורא לא נורא לא נורא, אמרתי להיעלם ואמרתי שהתחלתי מחברת חדשה. הפעם המחברת הזו לא ניתנת לערעור. חסר טעם לדבר איתי על הנושא בכלל.

אני זוכרת שהוא אמר לי פעם שהתחלתי להעלם כשהייתי במשקל ההכי נמוך שלי, הואה, הוא עוד לא יודע מהי המשמעות של היעלמות.

עריכה:

גנבים בבית.

סבתא שלי עזבה היום עם בעלה. הם ישנו בחדר שלי. לסבתא שלי יש מנהג לחטט לי בארונות והמגירות, לכו תשאלו מה יש לי במגירות כאן? כלום, רוקנתי הכל כשעברתי לארה"ב. אבל לרגע שכחתי את תיק האיפור שלי. יש לי שניים, האחד איפור ישן שבו אני לא משתמשת והשני איפור ליום יום שעולה יותר מהחיים שלי. דיור, שאנל, אסתי לאודר, כל מה שבשבילו קרעתי את התחת 18 שעות ביממה. ובשביל סטארבקס.

פעם אחת היא כבר גרמה לי להתאבל שבוע על צללית דיור שעלתה לי 500 שקל וסבתא שלי החליטה להתאפר ולשבור. שברה לי את הארנק. גם הפעם מצאתי אותה מחטטת לי באיפור ואמא אמרה לי לרוץ ולהחביא אותו. אידיוטי בהתחשב בעובדה שהיא עובדת בחנות איפור ויש לה 50% הנחה?

אבל פאק איט.

העיניין הוא שבחדר שלי היו שתי שקיות קטנות, מקושטות ומוכנות למשלוח לארה"ב. לקלי יש יומולדת בסוף החודש. מחר תכננתי לשלוח. האחת הכילה חולצות מדהימות שקניתי לה והשנייה הכילה סט ספא מדהים ויקר שקניתי לאמא שלה.

בגלל שסבתא שלי החליטה שהחולצות לא יעלו עלייה אבל היא חייבת לממש את ה"תגנוב-תדפוק-תשבור, מותר בחדר של היילי", היא גנבה את סט הספא של אמא של קלי.

אשכרה גיהצתי את האשראי שלי עם שער הדולר הנמוך עכשיו בשביל לקנות את זה.

בעלה התקשר לספר שהיא כאילו בטעות לקחה את זה. זה פאקינג עטוף בצלופן, שקוף, אי אפשר לקחת את זה בטעות. אבל הו החוכמה, יחי החוכמה שעוברת במשפחה שלי, היא גרה כמה שעות נסיעה מכאן מה שאומר שהסט הזה כבר יישאר אצלה עד שהיא תשבור אותו.

אני כלכך עצבנית, זה אומר שמחר אני צריכה לסבול בלצאת מהבית ולקנות חדש ולשלוח. אני מעדיפה לירות בעצמי מללבוש בגדים מחר. אני כבר שבוע עם מכנס זברה ורוד של ויקטוריהס' וחולצה קרועה ישנה של אחותי. פאק פאק.