דונטלה הבוחשת

אינטרנשיונאל בלאפה

השיר של דנה אינטרנשיונל "love boy" התנגן ברדיו. אבא שלי שותק ומאזין. השיר נגמר . ואז פוצח את פיו ושואל, תמה:"

הציפייה מגבר בשנות החמישים לחייו היא לשאול : 1. מי בכלל ירצה להיות עם הfreak  הזה? 2. אין לה על מה לשיר? 3. סתם שרטוטה .

:" לאפות, למה היא שרה על לאפות, מה הקשר?"

והוא יישן במיטתי
והוא אוכל מצלחתי
יש לי טריק קבוע
פעמיים בשבוע

יש לי לאפות לאפות

הישר לאתר - http://www.avatiach.com/. בלי קשר, אתר סופר מומלץ ומצחיק שמאגד בתוכו  טעויוית של אנשים חרשים למילים של שירים. ולא בכדי , הזמר הנטעה  ביותר,סטגדש, כמה מפתיע,  הוא מדביק המילים האקראיות ,מר  שלמה ארצי.

חרדים

השכונה שלנו מתחרדת. כל שבוע מופיע בתיבת הדואר חוברת המיועדת אל תושבי השכונה החרדים. אני לוקחת וקוראת  , כי תמיד חשוב לי לדעת האם עוד נשארו מקומות לילדים בני חמש בגן של פרומה ( גן תורני, גננות יראות שמיים. בקיצור כל מה שאני צריכה לילדים הדמיוניים שלי) . ואיפה תתקיים הרצאה מרתקת שכל אישה ובת חייבות לשמוע על הסינית שהתגיירה ולקינוח הרצאה על יסודות הבית היהודי (יש כיבוד קל, דמי כניסה סמליים חמישה שקלים, מה , הרבה יותר זול מללכת סרט. הזכרתי שיש כיבוד? אומנם ממתקי דוסים עם יותר מדי הכשרים  וצבעי מאכל ופחות מדי טעם אבל כאילו חינם )

כידוע, דוסים מולידים ילדים ( אחד, שניים... שנים-עשר..). הילדים מגיעים לפרקם .הילדים מתחתנים.

מ-ז-ל ט-ו-ב.

מפרגנת, באמת.

בחוברת מופיעות מדי פעם כמעין הזמנות פומביות לחתונות עבור השכנים ומכרים. חוסך בהזמנות, חוסך בהוצאות, אפשר לחסוך לחתונה של הבן הבא ושל זה שלאחריו ושל זה שלאחריו וכו' וכו'.

מפרגנת, באמת.

הורי החתן( שהוא תמיד תלמיד חכם, כאילו טיפשים וסתומים לא נישאים).  שמואל- לייב ורעייתו .הורי הכלה (שהיא גם בתולה מהוללה! לא רק בתולה  ולא רק מהוללה. מהללים אותה על בתוליה. כל אחד וההישג שלו...) חיים- זלמן ורעייתו.

ורעייתו?

אין לה שם פרטי? אולי איזה רחל, לאה ,שיינע או פרומה הגננת? –נאדה.

במבט ראשון, זה כל כך מרתיח. אין לה שם, אין לה זהות או קיום משלה .היא רק רעייתו של. היא לא סובייקט. אלא רק אובייקט . סוג של רחם. 

זלדה לא אמרה פעם ש"לכל איש יש שם"? אה. לכל איש,לא לכל אישה.

במבט שני, אולי החבר החרדית הגיעה לכזאת רמה של פמיניסטיות, שבכלל האימא לא מעורבת בגידול הילדים ,כי היא אשת קריירה, מרוויחה מיליונים ומממשת את עצמה. ואותו בעל, שמואל לייב, הוא המקלף תפוחי אדמה ל12 ילדיו. מה לא?

שורה

יש בלוגרים שכותבים פוסט של שורה אחת. דאמ-איט שורה אחת.

איך הם מתאפקים לא לכתוב עוד?

זהו, מספיק להם?

אולי  אני קשקשנית וגרפומנית

ואז אנשים,מאות אנשים מגיבים להם ואני לא יודעת על  מה . בכלל לא היה טקסט.

אולי זה תחכום – בבחינת רב הנסתר על הגלוי,שמושך אנשים.

אולי הפוליסמיות של הטקסט.

לא יודעת.

תמיד פוסטים מסתוריים משהו, מצ"ב ארבע דוגמאות טיפוסיות:

לפעמים אני לא מבינה מה הפשר ( טיפוס המתבגרת הדיכאונית-עלק)

הלכתי לשירלי. היה מה זה כיף ( טיפוס המתבגרת העילגת)

קמתי, אכלתי קורנפלקס . עוד יום של לימודים. ( הטיפוס האנאלי)

אני שונאת אותו. ( המתבגרת שהטיפוס האנאלי מקודם זיין וזנח –ועוד לטובת קורנפלקס. מותק,את שונאת אותו בצדק)

טוב, טוב. הפוסט הבא שלי יהיה בן שורה אחת. לפחות אני אנסה. אבל לא סתם שורה. שורה שתרים אתכם יותר מכל שורה שאי פעם תתקרבו אליה.

דונטלה. נערה בשורה.