דונטלה הבוחשת

פודינג ואני הלכנו אמש לקולנוע. תיקון: פודינג ואני הלכנו אמש לקולנוע לראות סרט הוליוודי אמיתי, כמו זוגות נורמאליים אחרים שהולכים לקולנוע. " האמיצה" עם ג'ודי פוסטר, אם אתם מתעקשים על פרטים, נודניקים.

זה קטע של זוגות ללכת לקולנוע, לא? פשוט, במהלך התקופה שאנו ביחד ראינו שלושה סרטים בקולנוע.

הראשון- סרט דוקומנטארי בסינמטק על  "הכיבוש". כל מיני אחמדים קטנים שלא יכולים להגיע לבית ספר וכל מיני פאטמות גדולות עטויות רעלות שמייללות משהו על מטעי זיתים.

אכן, הרומנטיקה במיטבה. ביציאה מהסרט עוד היו דוכנים שמכרו שמן זית מאחד כפרי העוולות, היו עלונים בערבית, אווירה של דו קיום בשקל ופלצנים משני צדדי העימות. הרגש הארוטי היחיד שהתעורר בי באותו הערב, היה הצער על כך שאין לי סט לניז'רי של כהנא לחשוף בפניהם בסטריפטיז פוליטי ודילדו ענק עם מפת ארץ ישראל השלמה לתקוע לכמה פלצנים ( באמת, ללא הבדל דת, גזע ומין. אני אדם נאורJ.

להיות הוגנת ( באופן חד פעמי) , אציין כי קיבלנו את זוג הכרטיסים לסרט בחינם מאחד ממקורבי פודינג.

כנראה פודינג ,שרצה לפייס אותי לאחר מריבה קטנטונת (אני צדקתי!), אמר לעצמו  "וואלה,אני אפנק אותה  בסרט על ערבים מייללים".

הסרט השני, היה סרט ישראלי די משובח, שפודינג היה צריך לראות לצרכים אקדמיים והתבאס לראות לבד. לפיכך הוא פינק אותי ולקח אותי לתל אביב הגדולה, לקולנוע בבניין דיזינגוף !!!!! הכי אייטיז. רק היה חסר שיקנה לי גלידה אמריקאית.

כולם באולם (היו שישה) היו תל אביבים פלצנים שבאו לראות יצירה ישראלית מקורית. מן הסתם, בתור תל אביבים, הם היו מכרים של יוצרי הסרט או סתם פעם הורידו איתם ראש וחפרו על קישלובסקי, פליני ו:"דוגמה".

הסרט השלישי, טוב, זה היה שיחוק. ערב הבכורה לפסטיבל הסרטים של ירושלים. בריכת הסולטאן, קור אימים.אני נכנסתי לסרט ( אה, משחק מילים משעשע) כי כיאה לפרמיירה, עלי לענוד את כל תכשיטי ויהלומי  ה. שטרן שלי ( הסתפקתי בפלסטיקים הנוצצים מחנויות הפרחות במדרחוב) ללבוש שמלת ערב דקיקה בעיצוב ייחודי ה"מחבק את קימורי" ומעניק תחושה של "שיק". (בסוף הסתפקתי במחשוף קרדיולוגי ). אה, לילה, ירושלים, קפוא ,את זה שכחתי לקחת בחשבון באסטרטגיית ההתלבשות שלי. ויה ון –ליר נואמת, זיקוקי די נור. נו, פרמיירה. אחלה סרט.

להיות הוגנת 2 (קשה לי) גם את הכרטיסים לסרט הזה קיבלנו ממכר של פודינג. אותו אדם שאחראי לכרטיסים לסרט העוולות השתדרג גם הוא בחיים.

אמש הלכנו לראות האמיצה. פודינג העייף השתרך אחריי וקיטר. התיישבנו.

ד:" למה אנשים הולכים לקולנוע בדייט ראשון?

פ:" חושך אינטימיות, אני יודע"

ד:" למה אותי לא לקחת לקולנוע,אי שם בהתחלה?

פ: לא היה נראה לי שאת בחורה כזאת.

הראש שלי התערפל, פתאום דמיינתי עשרות בחורות שונות כמו רוחות רפאים  יושבות שם במקומי. בחורות שפודיננג החליט שהן כן " טיפוס לקחת לקולנוע, חושך ואינטימיות, אתם יודעים". הם צוחקים, שולחים ידיים.

מתנשקים.. התחרפנתי.  בטח היה להם כיף ביחד בקולנוע, אה? הרהרתי בקול מריר.

בכוח ניסיתי להיזכר בדייט המקסים שלי עם פודינג. מסעדת דגים מפוארת, יין משובח והתמרחות הדדית מעוררת רפלקס הקאה (אצל אחרים) . עד שאבי טולדנו ( נשבעת !!!) ששהה במסעדה העיר לנו :" מה אין לכם בית?".

ואז הסרט התחיל.

הסרט? דווקא סרט טוב. ג'ודי פוסטר נראית לסבית מתמיד.

חג סוכות שמח

דונטלה, צופה בסרטים