כשאלוהים ברא את האישה 1
זה היה עוד אחד מסופי השבוע האלה, שאף אחד לא ידע איך הם ייגמרו. כל מחויבות אחרת נמחקה, ההנאה הייתה הקריטריון היחיד לביצוע פעולה.
חורף, יום שישי, בבית של חברתי נינה. היינו ארבעה. נינה, פודינג ( בתקופת המתח המיני, שלפני התקשות הפודינג, אזי היינו רק 'ידידים') , וניה (הקטין הדיכאוני) ואנוכי דונטלה.
שבענו מארוחה בשר הגונה, שלוותה בהרבה אלכוהול, עוד במהלך הכנתה. ניתן לומר כי האלכוהול זרם כמו צונאמי לחופי תאילנד. כך בעודי אוחזת (עוד) כוס של יין אדום, קמתי, כדי להדליק מוזיקה.
הלכתי למחשב, לחצתי play על Velvet Underground.
חזרתי למקום מושבי בסלון, אוחזת את מה שנשאר מהיין שבכוסי רוקדת לצלילי מחתרת הקטיפה ( לדעתי, יותר נכון שהתנדנדתי מאשר שרקדתי. אבל אז תפסתי את החוויה כריקוד...)
הקשבנו למוזיקה. פודינג הלך למטבח להביא עוד אלכוהול. ישבנו בשקט והאזנו. שזה דבר לא אופייני לנו כי אנו חבורה די רעשנית האוחזת בנימוסים של חוליגן כדורגל אנגלי ממוצע.
פתאום נכנסנו לזה כל כך חזק. התחלנו לדמיין שאנחנו בוהמיינים שחיים בשנות השבעים. לכל אחד המצאנו סיפור יותר יצירתי ומופרך על איך הוא יצירתי, בוהמיין ועשיר טחון. פודינג הפך למאפיונר, וניה למוזיקאי מצליח, נינה ל... כבר לא זוכרת.
העיקר, אותי הם הפכו לבחורה שמנהלת רומן עם אמנית בברלין. ואני הייתי כל כך מרוצה מזה. שיתפתי פעולה, עד כמה זאת אמנית מצליחה וסקסית ואיך אנחנו עושות כל היום קוק(ואחת את השנייה) בלופט המטורף שלה בברלין.
באחת בלילה, נזכרנו שאנחנו צריכים עוד ללכת למסיבה. עוד אחת ממסיבות הטכנו האלטרנטיביות האלה. אבל כזכור אנחנו עוד היינו בשנות השבעים, לפני עידן הטכנו. התלבשנו כמו פליטי שנות השבעים, הגברים עדויים בחולצות נשיות צבעוניות מכופתרות ומכנסי פדלפון ואנחנו הבנות- נראינו קצת ,אבל קצת פחות מגוחכות.
הגענו למסיבת אטומי המבט. אנחנו לא ראינו אותם והם לא ראו אותנו. רקדנו כמו מאפיונר, מוזיקאי לסבית ועוד אחת בעידן שניקסון עוד היה בשלטון.
אחרי בערך שבועיים , ( או כעבור שלושים שנה, תלוי איך מסתכלים על זה) המאפיונר והלסבית הפכו באופן רשמית לדונטלה והפודינג שלה.
כשאלוהים ברא את האישה 2
בחורות מחייכות אלי לפעמים. פעם הן חייכו יותר, לרוב חייכתי אליהן חזרה. פעם נראיתי יותר שייכת לצד המסוללות, אה, נפלאות המראה החיצוני: התספורת הקצרה ,הבגדים הרחבים ולא, לא היה לי חבר ייצוגי. בדיעבד, חברים התוודו שהשאלה הזאת עמדה להם על קצה הלשון. התרגלתי, תכלס, גם אני הייתי מתחילה עם עצמי.
תהיות שנכנסות ויוצאות...באות וחולפות.
זאת הייתה מין תקופה שכזאת,בחורים לא מעניינים.העדפתי להתנזר מהם. הגבר היחיד שנגע בי באותה תקופה בעודי עומדת ברגליים ישרות, ומכופפת את גבי עד שפני נוגעות בברכי, היה מורה לריקוד,ההומו המוצהר.המורה דחף את פלג גופי העליון עליון יותר ויותר לברכיי. חיבקתי את רגלי. זה היה תענוג של מאמץ.
{ מאזינה לmachines –kiss kiss }
התהיות כבר נעלמו ומוחבאות היטב במגירת התחתונים בארון.
עדיין, אני מסוגלת להתפעל מיופייה של אישה ( ואחר כך לקלל אותה בשקט על הוד כוסיותה בעוד אני הוד קונפיותה).
אז ככה אני אוהבת אותן.
הצועדות בסך הן וינונה ריידר. כל כך יפה, ענוגה ומגניבה. עור לבן כמו בדולח, העומד בניגוד לשיערה השחור. אה, היא קלפטומנית, אבל זה כי יש לה אישיות. קלפטומיניות לא מפחידה אותי, היא משעשעת. יש לי חברה טובה, נטשה, עם נטייה דומה. אזי מדי פעם הייתי מקבלת ליפ גלוס ושמפו לסוג השיער שלי במתנה. ווינונה שלי יהודיה. איך יהיה לנו כיף, נעשה קידוש ביחד, על הכוס שהיא גנבה מאיזה יודאיקה סנטר .ורק מדי פעם אני אקנא בה שהיא הייתה עם ג'וני, ג'וני (האלוהי) דפ.
קיית מוס – אה, היפה בנשים. פיט דוהרטי שהוא הארוס הבוגדן, המכוער, הג'יפתי, בעל השיניים הרקובות הכריז שיחזור אליה כי היא מולטי מיליונרית וטובה במיטה. (שתי סיבות מנומקות ומשכנעות )
את אוהבת אותם ג'יפה- עוד לא ראיתי איזה פרנקנשטיין אני כשאני מתעוררת.
וואו, היא כל כך יפה. אני יכולה להסתכל על כל תמונה שלה שעות, היא מהפנטת. כל תמונה היא נראית אחרת, מקסימה וזוהרת.
תשאירו את הטפות המוסר שלכם לעצמכם, כן, היא מסוממת, אמא גרועה, אוחזת בטעם מוזר בבחורים, הרואין שיק, מעודדת פדופיליה, אפלה, מתוסבכת והגרוע מכולם-שטוחה. פה מדובר בקראש אמיתי על הגבעולית הבריטית עם הפנים המהפנטות והרגליים הארוכות.
תנו לנו לעשות קוק ביחד, לגדל את המוס-ג'וניור, וכל היום אני רק אבהה בה כמו זגוגות מבט.
{בדיוק פודינג התקשר, דיברתי איתו כאילו אין קיית מוס בעולם}
נטלי פורטמן- יאפ. היא משלנו ואם סטודנט מבצלאל בילה איתה, גם אני יכולה.
חברותי מהתיכון- אור, שותפתי לשולחן, דאם איט, היא כל כך יפה שזה משתק ועוד לשבת לידה, the beauty and the Beast
רינה- שרק עכשיו, כשנפגשנו באוטובוס הייתי מסוגלת לדבר איתה. לדבר? היא דיברה ואני בהיתי בה, כמו פסל חי שיצא ממוזיאון. מהממת.
קרן- החברה ללימודים, שפעם נשאתי לישון אצלה במעונות, כתבתי עלייך שיר, ידעת את זה?
ככה אני אוהבת אותן, תווי פנים חזקים, בהירות, שיער כהה, עיניים כהות( כן, יש לי בעיה עם אנשים הנושאים עיניים בהירות, עוד יבוא הפוסט) , רזות נעריות לוליטות ועם ציצים קטנים למשחקים.
{מאזינה לAriels –System Of Down}
כשאלוהים ברא את האודטה
ועכשיו טיפ ברוח התוכנית של אודטה (לא , היא לא אחת מהפנטזיות שלי, איזו הפתעי) . יום שישי קניתי פרילי –תות באריזה של 500 מ"ל , פחות משבעה שקלים. הקפאתי ויצאה לי כמעין גלידה ,סופר טעימה ואפילו בריאה. איזה כיף לאכול אותה בשיא החום.
שלכן,
דונטלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
