דונטלה הבוחשת

בלט

זו עונת  שיעורי ההתנסות בשלל בתי הסטודיו לריקוד, תנועה וכושר. שיעורים בחינם במגוון ענפי ריקוד  ואני קופצת על המציאה.

כל שנה מחדש, אני  באה לשיעורי ריקוד בבלט- שיעור ניסיון חינם וזהו. במהלך השיעור –שבו אני כל כך נהנית, אני נשבעת לעצמי שזהו ! אני חוזרת לבלט, אבל בסופו של דבר זה לא קורה.

זה עולה הרבה כסף. יותר מדי כסף ואני צריכה לשלם.כזכור, אין לי עבודה.

ילדת הבלט הרוסייה

פעם, הכל היה יותר קל. במסגרת עמותת החינוך הרוסי שתאגיד אבאמא הקימו ומימנו על מנת שבתם לא תצא 'פושטקית שמסתובבת ברחובות עם צ'חצ'חים' ו'לך אנחנו נותנים כל מה שנמנע מאיתנו כי היינו עניים מדי\יהודים מדי וכו'' זכיתי לכל החבילה- שיעורי בלט, פסנתר ( הו, יותר מדי. עד היום פסנתר ה'קרסני אוקטבר' נח אצלי בחדר כאבן שאין לה הופכין, סגור וחתום כבתולת ברזל. הטראומה) , תיכון פרטי, שיעורים פרטיים והרבה כאב לב בסוגיית 'המתמטיקה- לאן?' (כנראה שלא לתוך מוחי).

אם צריך, הם ימכרו כליה. יעבדו שעות נוספות העיקר שאת =- תשבי ותילמדי. במחיר של פחות הוצאות על בגדים, קוסמטיקה ,מוצרי חשמל וכל אורינטציה למאה ה-20( בזמנו).

הגישה החסכנית (כן, אפשר להגיד קמצנית) על מוצרים שאינם מוצרי יסוד (דהיינו: אוכל בסיסי- לחם למשפחותיו והשכלה) בשילוב עם המחסור במזומנים ,ניכרת בי עד היום. למשל: היום יצאתי מהבית- לבושה ככה:

מלמטה למעלה:

נעלי קרוקס בצבע בוהק, שקיבלתי במתנה מפודינג כמתנה רומנטית ליום ההולדת הראשון שלי שחגגנו יחדיו (wtf)

מכנסי לי קופר ( לכאורה מותג) שקניתי עם אבא בגיל  17, בסייל ב'משביר לצרכן'  זה בסדר, קנאים. לא שמרתי על אותה גיזרה, כל כך הרבה שנים. המכנסיים מהסוג המתרחב ( חסכוני יותר וכו' )

תחתוני חמש בעשר

חזייה שאמא קנתה לי לפני שנה, בתלושים שקיבלה מהעבודה של אבא .איפה? במשביר לצרכן. אחרי שהסתובבתי כמה שנים עם חזיות קטנות מדי, מטונפות מדי, פרומות מדי, הברזלים התעקמו והסוגרים נשברו. מה שנתן לחזה (המפואר!!!)  שלי צורה של קציצה מעוכה בצורת כוכב-ים

גופייה שחברה נתנה לי מהארסנל הישן שלה

סוודר  קטן /שקניתי חורף שעבר במסגרת מבצע של 2 בחמישים. הקנייה היחידה שלי בעונה ההיא.

הרעיון הובן?

הזכרתי כבר שאני צריכה למצוא עבודה ולא רק לשוטט בישרא?

בלט –הפילוסופיה:

בלט היא צורת הריקוד הנשגבת ביותר מבחינתי, הרקדניות נראות כאילו הן בזות לכוח המשיכה. התנועות שלנן כה ארוכות, מדוייקות, חדות- כמו מלאכיות שממרחפות על הבמה, כמו 'אגם של ברבורים'. כבר כתבו את זה לפני בישרא, זה לא משנה (בלרינה - זו ש -.- .- -..)

אני עומדת ליד הבר ומבצעת את תרגילי הבר, הדורשים שכל הגוף יהיה מכוונן על מנת שרגל ימין תמתח קו קטן על הרצפה (טונדו). ריכוז, תנועות ארוכות, שרירים דואבים. תענוג.

שלא יתקבל רושם לא נכון, כאילו אני איזה פרימה בלרינה . אני רקדנית גרועה, עצלנית, עקומה וכל מיני סופרלטיבים אחרים באות עין. ( בכל זאת, רוב היום,אני מול הצג)

כשאני יוצאת  מהשיעור החד שנתי שלי, אני מרגישה נשית יותר, שרירית יותר,גמישה יותר , קלילה יותר האנדרופונים מבצעים 'מפצח האגוזים' בראשי. כל מה שבא לי זה סיגרייה.  

הסיגרייה שאחרי.

טומי ניסה לשדל את רנטון (טריינספוטינג- יצירת המופת) להביא לו הרואין בעודו משתמש בטיעון הזה. טיעון שרנטון הגה לגבי החרא הלבן הזה

עוד בכיתה י"א שכתבתי חיבור בהבעה על 10 תחנות תרבות עבורי ציינתי את שניהם : בלט- בגלל כל העיל וטריינספוטינג – בגלל המבטא והמוזיקה ( הייתי כותבת גם סמים, אבל זה היה בית ספר סופר שמרני,כמוני. מה לא?)

בלט- ההיא

הדבר שהעיב על עננת ההיי של הסלט ( מלבד עניין התשלום, כמובן) הייתי ההיא. הבחורה שאני מתעבת בכל רמח איברי ( שהתמתחו לשפגט) ושס"ה איברי ( שהסתובבו לפירואט). מעגלי החיים הולמים אותנו זו בפרצופה של זו – בצביעות ראוייה לציון ותיעוב הדדי סמוי אנו ממשיכות בחיינו. גם היא רוקדת ( יותר טוב ממני, אבל הי התחת שלה יותר גדול) ואפילו זכתה להופיע אצלי על הפוסט הראשו של דונטלה הבוחשת.

אז דיברנו קצת, כאילו אכפת.

על האש

פודינג ואני הוזמנו אמש למסיבת שחרור. על האש. אחד התענוגות הצרופים של החיים- אנשים שאתה אוהב, בשר טוב ואלכוהול זול.כיאה לבטטה רוסית וענייה הוטל עלי להביא תפוחי אדמה קלופים לצ'יפס.

היה ערב נחמד, אפילו פודינג נהנה מלהסתובב ולדבר עם ה 'חברים שלי' . הוא פגש לראשונה, את חברתי האהובה והיקרה והמהממת ששבה מהניכר והיא כבר אם בישראל ומתנחלת מעבר לקו הירוק. הם הסתדרו ממש מצויין, כאילו היא מקסימה כהרגלה והוא ברנש מאוהב .

כל טוב,

פרימה בלרינה דונטלה בוחשינה

( שתוקעת סטייקים בפיתה, צ'יפס ליד ובירה ביד)