פודינג ואנוכי שכרנו חדר נוסף בדירת שלושת החדרים שבה פודינג שכר עד כה רק חדר אחד עבור שנינו.חדר אחד שבו הייתה המיטה, הספה, הטלוויזיה, המחשב, הבגדים וכל רכושינו. כיאה לחדר של בחור, כל החדר היה כבלים, כבלים מאריכים ומפצלים: מהטלוויזיה- למחשב -למערכת הסאונד -לשקע שנמצא מהצד השני של החדר . בתוך כל הסבך הזה, מעולם לא הצלחתי להבין איזה שקע שייך לאיזה מכשיר חשמלי כך שהפעילות החשמליות שלי הסתכמה בהדלקת וכיבוי הטלוויזיה באמצעות השלט.
זאת מתוך הנחה שמצאתי אותו,את השלט, בין כל הבגדים, הכביסה, על המיטה, בין הספרים או אולי בשקע של הספה מתחת לבקבוק הגולדסטאר.
אז עכשיו יש לנו שני חדרים,שזה נפלא. החדר הראשון הוא חדר הסלון-ספות, טלויזיה ושולחן עבודה לפודינג הסטודנט.כיאה לכל דירת סטודנטים שכורה, הרהיטים נאספו מפה ושם, כל קשר בינם לבין עצמם לבין איזה מציאות אסתטית הוא מקרי בהחלט. חדר הסלון נראה כמו סלון של אישה זקנה, שלפני שנפחה את נשמתה הורישה לנו כמה ספות וחתול.
החדר השני- חדר השינה. נראה כמו חדר של בת אינטליגנטית. מצעים וורודים (שכנעתי את פודינג שלקנות סט ורוד למיטה הוא הדבר הנכון לעשותו), התמרוקים שלי , מדפי ספרים וגולגולת (אמיתית , אכן. נראה לי זה פוגע בקארמה של החדר).
אז זהו, התחדשות נעימה לנו:)
פודינג סטודנט
היום פודינג הלך ליום הלימודים האקדמי הראשון שלו ( כיפאק הי לי- הכנתי לו סנדביץ' מושקע ופרי בשקית)ואני נשארתי בבית. מדובר בשינוי מהותי. מהרגע שהכרתי את פודינג ואנחנו ביחד, פודינג לרוב היה בבית. אם הוא עבד , זה היה מהבית .אני היא זו שמדי פעם נסעה ללימודים או לעבודה .
כפי שחברה שלי יעל אמרה פעם: דונטלה, את יודעת שרוב הזוגות לא נמצאים אחד עם השני, 24 שעות ביממה. רו היום, הם לא רואים אחד את השני ויש כאלה, אפילו, שרואים אחד את השני רק כמה ערבים בשבוע.
דונטלה: מה, באמת? מוזר...
כעת אני נשארתי בבית. אני לא אוהבת את זה. אט אט אני אגווע משעמום. כל המטלות המעצבנות ינחתו עלי ושאני בתוך הבית אין לי חשק לעשות כלום, חוץ מלהסתובב כל היום עם טרנינג, לנשנש רוגעלך, לעשן סיגריה בעודי צופה במרתונים של אופרה ווינפרי, אודטה ותוכניות בישול.
כאילו, יש לי רשימת מטלות, שיש לי תוכנית –על לבצע , אבל הזמן נמרח...
רשימת המטלות היומית של עקרת הבית דונטלה
לחפש עבודה באינטרנט ( ללא הצלחה או מוטיבציה)
להוריד שערות מהרגליים ,לקראת החתונות המצפות לי השבוע
ללכת לקנות אוכל רטוב לחתולה
לדבר עם נינה,שתביא לי סטרפלס לשים מתחת לשמלה שאלבש לחתונות לקחתי 15.10
לקנות גרביונים שחורות
- לבדוק אם סיימתי את כל המטלות לאוניברסיטה
להכין לפודינג משהו לאכול שיחזור (אורז?), או אולי ללמוד לבשל בכלל. קצרתי הצלחה- דרוש פוסט מיוחד
- לעשות כפיפות בטן ( טוב, אין צורך להגזים, זה לא יקרה ולא יעזור כפיתרון פלא לחתונה של מחר)..
כך שעכשיו, אני חייבת למצוא עבודה או שאצא מדעתי .אההההההההההההההההה.
ביום שישי , מילאתי טופס לבקשת עבודה באיזה חנות פה באזור. אם אני לא אתקבל לזה ,זה יהיה משפיל מצד אחד ( כי אני, בלשון המעטה, אובר- קוולייפייד למשרה הזו) ומרנן מהצד השני, כי אז אהיה חייבת למצוא עבודה במקצוע ולא לוותר לעצמי.
אני מפחדת, יש לי בעת- קריירה , למצוא עבודה בתחום שלי ולנסות להוכיח את עצמי. זה קשה ויש לי ביטחון עצמי של יבחוש.
על האש של העבודה
כל יום שישי, התנהלתי במצב רוח מחורבן. הייתי מדוכאת רצח והוצאתי את כל הקריזה על פודינג האומלל וכל אמללנו אחד את השני בקצב הרומבה. מדי פעם בכיתי, לא יודעת מה נפל עלי. בסופו של יום, למרות תחנוניו של פודינג, נשארתי לישון על הספה בסלון. ממש כמו זוג שהולך להתגרש עוד שנייה. שנינו ישנו גרוע באותו הלילה. פודינג, שלא הצליח להירדם לבד במיטתנו המשותפת ואני- שנהיו לי כאבי גב מלישון על הספה העקומה.
בשבת קמתי, עם מצב רוח סופר מחורבן. הוזמנתי לעל האש של מקום העבודה.לא רציתי ללכת, מצבי הכספי כה רעוע שהתבאסתי לשלם על כך שלושים שקל. מצב רוחי היה כה רעוע שלא התחשק לי לפגוש אף אחד.פודינג סתם נראה אומלל מהחברה על סף התמוטטות עצבים שלו.
בסוף החלטתי ללכת- אין מה לומר קצת בשר והמון אלכוהול משפרים את מצב הרוח. טבחתי שם אולי כשלוש פרות וכמה גלונים של שיכר.
חזרתי לבית מתנדנדת מעודף של אלכוהול ועודף של משקל.
כנראה אני כבר לא אכנס לשמה שקניתי לחתונה- אולי צריך לקנות אוהל חדש.
צמחוניים
תמיד שעושים על האש, יש את הזה שבשבילו עושים חסה על האש- הצמחוני. באופן מפתיע, מבין כל האנשים שבעבודה שלי, לא נתגלה אף לא מקרה אחד של חובב קישים.
שזה מוזר, כי רובם בעלי נפש אומנותית רגישה וסימפתיה למיעוטים.
ככה, אני מודעת לכך שצמחונות, מתוך שיקולים אידיאולוגים, היא צעד נשגב המקדם את האנושות. אני, באופן אישי סתם אדם עלוב שמחכה למנת הבשר היומית שלו. מאכלי חלב הם רק בשביל להרטיב את הגרון עד שהאוכל האמיתי יגיע.
אין לי בעיה עם בנות צמחוניות ואנמיות, זהו חלק מהשיק של יפת- הנפש הענוגה. בנים צמחוניים, לעומת זאת, תמיד נראים לי קצת חשודים. מצד אחד, קשה לי להבין את חוסר הדחף לאכול בשר. אנמיה זה לא סקסי, איך יהיה לכם כוח להיות 'גברים': להרים משאות כבדים ולתקוע גרעפסים אימתניים. מצד שני, יש באכילת בשר מעין צעד אלים. אכילת הבשר הוא ביטוי לאגרסיה. במידה והצמחוני לא טובח בבשר על מי הוא מוציא את כל דחפי האלימות שלו, מפחיד...
- מבלי להזכיר את אותו הבחור שלא התקבל לבית הספר לאומנות בווינה ,בשנת 1912, והוא צמחוני.
טוב, אני פונה למטלות עקרת הבית שלי.
ד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
