אי אפשר להגיד שלא נעשה שינוי, גם שינוי שחותר תחתיך, שממצה את הוויתו כמהפך
ממצב צבירה אחד של הדברים השונים גם ככה למצב צבירה אחר
מן אחרוּת גדולה עופפת את הכל בין כה וכה
אבל אי אפשר להגיד שלא נעשה שינוי
אני מביט בקרשים בכניסה לבניין
שיום יבואו ותחליף אותן גדר או מעקה
אני רואה חומר בערה
אני מביט בנוף ורואה שכבה דקה
אני מביט בנשימה ורואה חוויה חולפת
עד כדי כך שאפשר להגיד שלרגעים וודאי איני נושם
אני מביט במשפט הזה ורואה את הגבול
אני רואה את הכתיבה
כי יש הסבר
אני חושב שאני יודע איך להסביר, אני יודע להסביר לעצמי
אז זה לא אמור להיות ממש קשה, המעבר של הדברים שמאחורי המילים
כל העניין מוקף בגדר של אפשריות, מתחנן מתמיד
איפשהו, הנסיבות המתאימות לעניין, לפרוייקט שכזה - קיימות
כי לא נשאר לחיים הרבה חוץ מזה
חוץ מלחזור לרגע הזה שהנשימה ממש
והלחץ הקטן על דפנות הראש
ואי הבהירות לגבי המיקום של הגפיים
בין דבריי הגפה לדבריי חושים אחרים
ושם
זה רק אני
גם זה לא
רק בליעת רוק
ושלושת הנקודות שאחריה
ולהזכר בדיעבד שכל גל שאני תופס
היה מיותר סך הכל
אני אף פעם לא מגיע רחוק
אף פעם לא מספיק רחוק
ובסוף פשוט חוזר בידיים ריקות
ומה צריך פה בכלל
איך בכלל אדע אם חזרתי עם משהו
פה אני ממש רוצה לחשוב עלייך
ועל איזה ספר נהדר יכול לצאת לי מזה
לא בטוח אם אני רוצה ללמוד לשחות
נאמר ככה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
