לאחרונה התחלתי להשתתף בהתאספויות שמתרחשות בימי שישי
אחה"צ בחוף תופים בת"א, מאחורי הדולפינריום. כמו ששם החוף מרמז – מנגנים
שם בתופים. מתאספים שם הרבה אנשים שונים ומשונים עם תופים מסוגים כאלו ואחרים,
ומנגנים ביחד. לפעמים יש גם אנשים שמנגנים בכלי נגינה שאינם תופים, אך אלו בודדים.
הסיבה העיקרית לכך היא שהתופים עושים כל כך הרבה רעש שכלי מלודי טיפוסי, נניח
גיטרה, פשוט לא תישמע שם. אז הכלים המלודיים הם בד"כ כלי נשיפה למיניהם. ויש
גם כוסיות רוקדות. אחרי שמחשיך, יש אף כוסיות רוקדות עם לפידים.
הדינמיקה החברתית שם עובדת באופן הבא: יש את חבורת הגורואים הזקנים
שיושבים למעלה על הסלעים ומנגנים דברים מטורפים. יש את פשוטי העם שיושבים למטה
בחצי מעגל ומנסים לחקות את מה שקורה למעלה. ויש את הכוסיות בתוך המעגל, ומפעם לפעם
גם תייר אמריקאי או שניים שבאים לנסות את מזלם עם הכוסיות הנ"ל.
עוד לא החלטתי מהו מקומי בתוך הסיפור הזה. בינתיים ניגנתי בחצי
המעגל שלמטה, והיום ישבתי שם עם שני ג'מאיקנים שלא יודעים מילה בעברית ומנגנים כמו
מטורפים, ושלושתנו עשינו ביחד גרוב ממש מגניב, וזאת לחדוות הכוסיות הרוקדות.
חוץ מזה שיש אחלה אווירה – אני מאוד אוהב את האפשרות לנגן עם
חבורה גדולה של אנשים שאין לי מושג מה הם מתכוונים לעשות בכל רגע נתון. להשתלב
בנגינה שלהם באופן זורם דורש המון גמישות, וזה אתגר מעניין.
אני לא ראיתי בשום מקום אחר כל כך הרבה סמים כמו שיש שם.
שבת שלום!