פרק 5:
"מה אתה רוצה?" שאלה אמי בקרירות.
הרגשתי אבודה הרגשתי תחושה מוזרה. מה הוא מחליט להתקשר? אמא'לה.. מה הוא רוצה? חשבתי לעצמי.
"לא.אני לא מוכנה לזה." אמרה אמי בעצבים.
"בסדר" היא המשיכה והעבירה לי את הטלפון.
"הלו" אמרתי בקול רועד לטלפון.
"פלאר יקירתי. בכל הארץ פרסמו שזכית להסתובב עם טוקיו הוטל בעולם. אתם תבואו גם ללוס אנ'גלס איפה שאני גר. חשבתי אולי תרצי לבקר אותי." אמר לי אבי גורג'.
"טוב גורג'." אמרתי.
"אני אבא שלך. ככה אמא שלך חינכה אותך לקרוא לי? חוצפה!" הוא אמר וניתק.
מלורי חיבקה אותי. היא לא אמרה מילה רק חיבקה אותי. אחריי רבע שעה שהיא חיבקה אותי ולא עשתה כלום חוץ מלחבק אותי היא אמרה:"אני הולכת." היא אמרה ויצאה מוחה דמעה מהעין.
יומיים עברו בשקט והנה מגיע יום נסיעתי. כולם ליוו אותי לשדה התעופה.
"תשמרי על עצמך." אמרה אחותי בריג'יטה והדביקה לי נשיקה.
"תהני,ותזכרי שאני אוהבת אותך,תשלחי מייל מהלפטופ ותתקשרי אליי." אמרה מלורי והוציאה שקית קטנה."זה בשבילך." היא אמרה פתחתי את השקית ומצאתי בה תמונה שלי ושלה ממוסגרת יפה.
"תודה." אמרתי והתנפלתי אליה בחיבוקים ונשיקות. שתינו התפרצנו בבכי.
אחר כך היה תורה של אמי להיפרד ממני. היא בכתה הכי הרבה ולא רצתה לעזוב אותי.
הקריאה לטיסה הדהדה ועליתי על המטוס. נופפתי לכולם לשלום. הייתי נרגשת מאוד. לפתע התיישב ליידי איש אחד גבוה ורזה.
"מי אתה?" שאלתי.
"אני מהפרסומת." הוא אמר.
"למה אנחנו טסים הרי עכשיו אנחנו נוסעים להמבורג זה לא כל כך רחוק." אמרתי.
"לא לקחנו מונית רצינו לקחת מטוס כי..ככה..." הוא אמר"
"אה" החזרתי לו בתשובה.נסתי לתפוס תנומה קלה וגם הצלחתי. לבסוף האיש מהפרסומת שעונה לשם:פרידריך העיר אותי.
"קדימה יפיפייה נרדמת. הגענו." הוא אמר.
"מעולה." אמרתי וחייכתי. חכתי לכל טוקיו הוטל שיגיעו. ואז הם הגיעו. הלב שלי קפץ.
"ביל,תום,גוסטב,גאורג,תכירו זאת פלאר." אמר פרידריך.
"נעים מאוד." אמרתי ברעד. נגשתי אל ביל. לחצתי את ידו וגם את ידו של תום של גוסטב ושל גאורג. אני יודעת שללחוץ יד זה נשמע רשמי...
"היפיפייה הזאת תתלווה איתכם ל-4 חודשים." אמר פרידריך ואני השפלתי את מבטי לרצפה. "קדימה,למכונית שמחכה בחוץ. היא תיקח אותנו למלון." אמר פרידריך וכולנו צעדנו למכונית. התיישבתי ליד תום. גוסטב ביל וגאורג דברו ורק אני ותום ישבנו בשקט עד שתום שבר את השתיקה המעיקה.
"אז איך אמרת שקוראים לך?" שאל אותי תום.
"שמי פלאר." עניתי לו.
"אה..מאיזה עיר את באה?" שאל תום.
"מלייפציג." עניתי.
"נחמד...יש לך אחים?" המשיך תום.
"יש לי אחות אחת. שמה בריגיטה." עניתי לתום.
"היי, תרצי לבוא אליי לחדר שנכיר אחד את השני יותר טוב?" שאל אותי תום.
"ב..ב...בסדר." עניתי לו בגמגום.
הגענו למלון. אני הלכתי אחרי תום לחדר שלו. התיישבתי על כסא והוא התיישב על המיטה. השתררה דממה באוויר.
"תספרי לי קצת עלייך." אמר לי תום וחייך אליי.
הבטתי עמוק לתוך עיניו והתחלתי לספר. "לחברה הכי טובה שלי קוראים מלורי,הוריי גרושים היה לי חבר בשם סטיב ונפרדתי ממנו." אמרתי.
"פשש...אמרת את זה בנשימה אחת." אמר תום. שוב השתתר שקט אבל אז אמר תום:"אמרו לך פעם שיש לך עיניים מקסימות?"
"באמת? תודה." עניתי לו.
"היי,תספר לי קצת על עצמך." אמרתי וחייכתי לעבר תום.
"אממ...אין לי מה לספר על עצמי. אני משעמם. אבל את לאומת זאת מעניינת." אמר תום וחייך לעברי.
"זה קשה להיות מוקף בהמון מעריצות לא?" שאלתי את תום.
"אממ...נחמד. יש בנות כוסיות את יודעת.." אמר תום.
"אתה די נהנה מזה." אמרתי לו.
"בטח שאני נהנה." הוא אמר.
"יש לך גם מעריצים?" שאלתי ושנינו התפרצנו בצחוק.
"קצת." הוא ענה אחריי צחוק מתגלגל. עכשיו הרשתי לעצמי להתיישב לידו על המיטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
